אני הולכת רחוק,
אבל בעצם לא זזה.
אני עומדת ליפול,
אבל לא משמיעה קול.
אני עוצמת עיניים
חושבת על עבר, הווה, עתיד.
אותו תסריט תמיד.

"חופשי זה לגמרי לבד"
אבל אתה לבד
ולגמרי לא חופשי,
מתחיל להרגיש טיפשי.
מחפש מקום בעולם
להיות חלק מכולם.

מפסיקה לחשוב שיהיה טוב,
מחפשת היגיון, מחפשת תשובה,
מחפשת אור בקצה המנהרה,
אולי זה לא כל כך נורא.

מספיק! יהיה בסדר!
אחרי הכל אנחנו על אותו התדר.
מנסה להמשיך,
פורצת קדימה,
מקווה שהכל ילך כשורה
מנסה להיות מסורה.
מסורה לכולם.

אני תמיד בסדר
אבל שוב מסתגרת בחדר,
אני הולכת רחוק
אבל בעצם לא זזה
אני עומדת ליפול
אבל לא משמיעה קול...