מזמן לא כתבתי.
אולי על שום שלא ניסיתי
לחלץ אותך מקברך.
הרי בפעם האחרונה -
עליך כתבתי, מוזה.
לכולם אמרתי -
שמתת.

אך מי פה שיזכור.

אפילו את - נגעת באצבע דקה
קרה בכתפי,
מחייכת... -
אולי שכחת, או לא הבנת,
שאת חום שפתיך על צווארי
אני מבקש ולא את זו האצבע?
הלא כבר אהבנו פעמיים-שלוש:
ניצוצות רשפו,
שרפו אותיות על ניר
מספרות סיפורים של קסם!
מתק שפתייך,
הדובר בסוד אל אזניי,
מוליך כריות אצבעותי ומחולל שיר -
חש בו עוד אינני...
אז איך זה... שיוצאות להן
שוב
המילים...?


רצוי לעיין קודם בשיר הזה:
http://stage.co.il/Stories/156328