אורין ויינברג / פזמון רוגע |
כתו מתנגן לו דומם.
כאם הנרעשת לבכי עוללים
כטף צוחקים לתומם.
כך גם הפזמון המציף את ליבי
כמחווה יקרה לחיים.
כך גם השיר המרנין לבבי
ובתוכי, רגשותי בסערה גואים.
לילות מתוקים
זכרונות רחוקים
מעיבים על כל מכאובי.
פצעים שמשרוף אינם רוגעים
צביטות בלב מרגעים נוגים
שוכבים כאן על ערש דווי.
ובעוד מהרהרת אנוכי על כל זאת
חיוך רחב על פני מושל.
מנצל להזכירני בהזדמנות שכזאת:
אשר לא הורג רק מחשל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|