בכיתה אין כל רחש אנוש
יש צלילים דיגיטליים
"אופן ספייס" מוזיקלי
קוביה לו, עולם משלו
בתוכה הוא בבית. יושב
בידיו הוא אוחז במחשב
מין קופסה קטנטנה - כה זעיר.
יש מין חוט שיוצא מהצד
מחובר לו לראש וליד
לפעמים את האצבע מרעיד
לעתים רק עפעף, שינוע
אך לא זז ממקומו. הוא קבוע
המראות נקבעים לו בעין
דרך חוט מקבל מחשבה
מזו שליד, זהובה
הוא מחזיר מחשבה מתלהבת;
מי את בחלל, זהובה?
לידך. היא עונה שובבה
עוד עינו במחשב מקובעת
עוד לא זע המבט. ורק זרת
שימחה טרם עת משדרת
זהובה מרגיעה ואומרת
לא נוכל לחבר מחשבים
גם אתה גם אני זהובים
במוחו יש ריצוד. הוא מבין
המחשב משקף לו מבט
כמוה, גם הוא משובט
|
