השאלה הכי חביבה על מנחים, פסיכולוגים וגם מדריכים
בתנועת-נוער, היא: מה תיקח איתך לאי בודד?
אני חושב שזוהי שאלה זהה בכל התרבויות. הבדואי ייקח כנראה את
חליל-הרועים שלו. הרוסי ייקח בקבוק וודקה. הילד בתנועת-הצופים
ייקח אולר. בחור-הישיבה ייקח ספר תהילים. ומה ייקח הישראלי
המצוי? כמובן! טסטר.
 מה פתאום? הרי אין שם, באי הבודד, חשמל? לא משנה. הרי את
הטסטר לא המציאו בשביל החשמל.
הטסטר, מספיק שהוא קיים. זה כמו קמיע. תראו מה קונה בחור שעומד
להתגייס: כל מיני שטויות, וכמובן, טסטר. הוא ינקה עם זה את
הרובה. יאלתר שיחות בטלפון הציבורי, ינקה את הציפורניים, יתקן
את המכשיר-קשר, את המנוע של הטנק. וגם, חשוב ביותר, יחרוט את
השם שלו על השולחן בחדר-האוכל ועל קיר השירותים. ואחר כך,
כשהוא משתחרר ונוסע לקטמנדו, הוא חוצב בזה קרח, מקלף
אגוזי-קוקוס באפריקה וצד קרוקודילים באוסטרליה.
נדמה לי שאי אפשר לקבל תעודת זהות או דרכון, אם אתה לא מוכיח
מיומנות בהפעלת טסטר.
 כותב שורות אלה נקלע לארץ הנקראת שוויץ. באותה מדינה נידחת,
החשמל אמנם יוצא מן הקיר משלושה נקבים, אלא  שהמרחקים ביניהם
שונים מאלה המקובלים בארץ. נו? איך נפעיל את הקומקום החשמלי
שסחבנו אותו לכל אורך הדרך לגולה?
לא בעייה!
 קודם הבן-אדם מרגיע את אשתו שנכנסת לפאניקה, ומיד שולף את
הטסטר. אחר כך הוא משקיע רבע שעה בקיפול השרוולים. ואז מקלל
דקות ארוכות את הגויים וההתחכמויות שלהם. בסוף, אחרי שהשטיח
מלא כל מיני חוטי נחושת ופלסטיקים ואיזולירבאנד, הוא מפעיל את
הקומקום. וכשזה רותח, הוא מכריז שלאחר כל העמל הרב, מגיע לו
איזה קפה הגון. ואז מתלבשים אלגנטי ומזמינים מונית לסט-גוטהארד
ואוכלים שטרודל וקפה. וחוזרים למלון נורא מרוצים, במונית, לאחר
שהסיבוב הזה עלה יותר ממחיר שלושה קומקומים חשמליים. ("מה יש?
לא מגיע לנו?").
ובעניין הזה, של הטסטר, יש לנו קבלות מגדולי האומה. למשל,
המכבי ההוא שנלחם נגד הפילים של אנטיוכוס הרשע ונפל בסוף על
הטסטר שלו, וימות, כמו שכתוב.
או למשל, במלחמת יום-כיפור, כשהגשר על התעלה התפרק, מה ביקש
אריק שרון בקשר? נכון, טסטר.
ועל טרומפלדור אני בכלל לא רוצה לדבר, כי זה סתם באסה, וכולם
יודעים שאם היה בתל-חי טסטר, היו מתקנים את הציר של השער,
והרעים לא היו נכנסים, סתם ככה.
וגם סיפרו לי, שכל העניין של ההצפות בעיר, בחורף, זה בגלל
שהעירייה לא רכשה למהנדס העיר טסטר.
ובגלל שזה רכילות מרושעת, אז לא נדבר על זה. (אבל, זה מסביר,
בעקיפין את הריבוי של קציני צבא בעירייה, שיש להם המון ניסיון
בשימוש בטסטר). ואם מדברים על גנרלים אז הנה, הדוגמא של
נפוליון.
כשהוא לא הצליח לכסח את השער של עכו, הוא אמר בצער: כל ממלכתי
תמורת טסטר. ולרוע המזל לא היה להם אחד כזה. וכך הוכרעה
המערכה, כמו שאומרים.
 ושמשון הגיבור, מה איתו? מה הוא צריך לסחוב את כל השער של
עזה על הגב? פראייר! היה עושה לו טיפול מקצועי עם טסטר והיה
חוסך לנו אולי שני פרקים בתנ"ך.
 ואני לא רוצה להזכיר מה קרה למגדל פיזה בגלל חסרונו של
המכשיר המופלא הזה. וגם נס-חנוכה, שהיו צריכים לעשות חור
פיצי-פיצי בפך השמן, שזה יספיק לשמונה ימים. ועשרת הדברות
שחרתו את זה בהתחלה ככה ככה. ונאלצו לעשות הזמנה חוזרת, ורק אז
הואילו להשתמש בטסטר.
ויש לנו עדות מן הציור ההוא של מיכאל אנג'לו, עם האדם הראשון,
שכל כך התרכז בלהושיט יד לריבונו-של-עולם לקבל את הטסטר, שהוא
אפילו שכח להתלבש!
והילד ההולנדי המסכן שהיה צריך לתקוע את האצבע בחור ולעצור את
המים? אם היו עושים את החור עם טסטר, כל הסיפור היה נראה
אחרת.
ואסור להתעלם גם מכתב-היתדות, שאם מההתחלה היו משתמשים... טוב,
נעזוב את זה וגם לא נזכיר את האכזבה של היפנים שבאו לבדוק
אפשרות שימוש בטסטר לחאראקירי, במקום השימוש בסכין יפנית.
ואם זה לא היה חסוי, הייתי מספר לכם את האמת על מה שקורה
במעבדות בדימונה, שמנסים כבר שנים לפתח שם טסטר היי-טק. וזה
בעצם יהיה הנשק הסודי שלנו.
וכל זה רק מוכיח שהטסטר הוא חלק מן התרבות שלנו, כמו הפלאפל,
הכובע-טמבל, והמשפט בן האלמוות: "למה? מי מת?!".
ולכן אני אומר שמתחת למגן-דוד, צריך לצייר שני טסטרים מוצלבים.