עידו הראל / אזכרה |
עם יזהר כהן העציץ,
חולפים על פני האורים ותומים.
ממטח יריות לחמסין של גוויות
מנערים אבק מבלוריות מתנפנפות,
ומדביקים דגל קטן לאוטו.
נרדמים על הספסל ברחוב ליד.
כשמתעוררים סופרים את הבועות של הקולה,
נרטבים מדמעות אגואיסטיות,
קונים ברד ושמים ליד המיטה
וחולמים על חנויות תקליטים גשומות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|