לא ראיתי רחוק, לא הרגשתי כלום.
הכל מרגיש אותו דבר ללב אטום.
העולם חלף על פני כל יום ללא קול.
ואז את הופעת וזעזעת את הכל.

בזמן שעבר, הרבה מים זרמו.
המבטים הקפואים הלכו וקדרו.
העולם השתנה, אבל לא אני.
נשארתי קבור בחול טובעני.

העולם השתנה בשביל כולם,
גם בשבילי השתנה כל העולם.
חיית את חייך ולא שמת לב
איך השתנה גם עולמך.

הכל טוב, מאושרת, לפי התכנית.
כל מה שקרה לך, כל מה שעשית.
ואני כל הזמן, צעדתי במקום.
ועכשיו אני בא לנער לך את החלום.

כי לא כך זה אמור היה להיות
את לא היחידה שהיו לה תכניות.
אינני עושה זאת לשם הנקמה,
אבל גם אני צריך קצת אוויר לנשימה.

אינני רוצה לפגוע בך בכל שאומר,
אבל אם לא אדבר, הכל ישאר אותו הדבר.
ולמרות שאני כבר יודע מזמן מה תהיה תשובתך,
כנראה שרק עוד פעם אחת, אני צריך לשמוע את זה ממך.

אז סליחה שאני מטיל עליך אבן כזו.
את זה ממש לא רציתי לעשות.
אבל אם יש לי סיכוי עוש משהו לשנות,
אז פשוט הייתי חייב לנסות.

אני מבין טוב מאוד את המבט הנדהם,
ואת המבטים האחרים.
אני מבין גם למה את הולכת מכאן...
שיהיו לך חיים נהדרים.