|
ביריות נשמתך
זונות אותי לאהוב אותך
כל קח.
טומאה מקודשת
נאחז בקרנות מזבחך
ואת עולה.
צלבי אותי על מגניך
על במותיך חל אל
הרי גיל בואה.
כבי אורותיך, שקיעה.
רק לי התירי צמא,
לתפס אל חיקך. |
|
|
"שאני הולכת
ברחוב אני נזהרת
לא לדרוך על
קקות של כלבים,
מה לעשות, ככה
אני"
בוליביה,
הראיון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.