כששלחו אותי לתוכנית הזאת שאמורה למנוע גרושים, הייתי
אופטימית. כולם היו. הם אמרו שזה יכאב קצת בהתחלה, ואחר כך כל
הבעיות שלנו יפתרו ולא נוכל להפרד יותר. לכן כשהדביקו לנו את
הידיים לא אמרתי כלום למרות שהריח היה די דוחה. אבל האמת שזה
אפילו לא כאב. זה היה נעים קצת, אצבע לאצבע ורק מעטה צמיג
ולבנבן נראה בניהם. גם כשהגיעו לרגלים וזה התחיל להיות לא נח,
שתקתי , שלא יאמרו שלא נתתי מספיק צאנס לנישואים שלי. כשהתחילו
להדביק לחי ללחי ועפעף לעפעף ,והכאב היה כבר בלתי נסבל ורציתי
בכל מאודי לצאת, לברוח, להתנתק, לא יכולתי. הם דוקא פתחו לי את
הדלת, ואמרו לי שאני יכולה לבחור. אבל אז כבר הייתי מכורה לריח
של הדבק... |
