|
רעם מתגלגל בחוץ. הם שוכבים על המיטה החדשה שלו. הוא שוב מדבר
על כמה הקנייה הייתה מוצלחת. היא מהנהנת בחוסר עניין. נצמדת
אליו, בתקווה לשאוב מעט מחום גופו. חריקות הקפיצים הבתוליים
מזכירים לה שוב את הגעגוע למיטת היחיד הישנה שהייתה לו. הוא
עוטף אותה. היא נחלצת ממנו על מנת לסגור את רוח הפרצים מהחלון.
חוזרת אל הפוך. מנסה עוד רגע לחפש את השקעים המוכרים של הגוף
שלה במיטה שלו. הוא שותק, מביט בה בעצב. היא מתרחקת קצת. חושבת
איך זה קל כל כך פתאום להתרחק במיטה הרחבה.
הגשם מקיש על החלון הסגור. היא עושה עצמה נרדמת. מרגישה את
קצות אצבעותיו מטיילות עליה בעדינות. תחת עיניה העצומות הדמעות
מתחילות להתנקז. היא מפנה את גבה ומחבקת עצמה עם ידיו. תוהה אם
הוא מבין מדוע היא עושה זאת. הקפיצים הנוקשים כאילו החלו
להתרכך קצת. עכשיו זו סתם מיטה זוגית ועליה סתם שני אנשים. הוא
מביט אל הקיר, ובלחישה מפנה את תשומת ליבה. שניהם מביטים בעצמם
מחייכים אליהם מתוך תמונה ממוסגרת. היא קמה לחמם לה כוס שוקו.
קר לה שם, בחיבוק שלו. |
|
לא מציאה החיים
האלה,
לא מציאה בכלל.
אחד פסימי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.