שכבתי במיטה מתנודד מצד לצד לפי קצב המוסיקה. זאת הייתה שעת
צהריים, לא רציתי להעיר את כל השכנים, אז לקחתי את הדיסקמן עם
האוזניות והאזנתי לדיסק האוסף שצרבתי לי .
פתאום, באחד השירים אירעה קפיצה קטנה. השיר חזר שנייה אחת
אחורה והמשיך להתנגן. התעלמתי.
למחרת, הייתי בסיטואציה דומה. שוב שכבתי במיטה בצהריים מאזין
למיטב צלילי הדיסקמן כשלפתע שיר, הפעם שיר אחר, קפץ שנייה אחת
אחורה והמשיך.
הוצאתי את הדיסק מהמכשיר והסתכלתי עליו לאור השמש שחדרה לחדר.
הדיסק נראה בסדר גמור ללא שום שריטה, אפילו לא הקטנה ביותר.
המאורע חזר והתרחש  בכל פעם ששמעתי דיסקמן בצהריים. הדבר הרגיז
אותי מאד, מפני שבאותה תקופה עבדתי בעבודת ערב וההזדמנות
היחידה שלי להנות ממוסיקה הייתה בצהריים.
יום אחד, אחרי שהדבר קרה פעם נוספת, החלטתי לחקור את העניין
לעומק. הקשבתי לדיסקמן בצהריים, אבל הפעם לדיסק שונה, רק למקרה
שבדיסק הקודם יש שריטה שחמקה מנגד עיני. ישבתי והקשבתי למוסיקה
ובאותו הזמן הסתכלתי על שעון הקיר שהיה תלוי בחדר, ובדיוק בשעה
שתיים ארבעים ושלוש דקות וחמישים ואחת שניות השיר שהתנגן קפץ
שנייה אחת אחורה. אבל זה לא הכל, דבר מוזר יותר אירע, בדיוק
כשהשעון הגיע לשנייה הזאת, מחוג השניות שלו חזר שנייה אחת
אחורה והמשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה!
המסקנה הייתה ברורה, אומנם לא יכולתי להעניק הסבר מדעי מבוסס
למתרחש, אך יכולתי להבין מה מתרחש. מדי יום בשעה הזאתי, בדרך
כלשהי בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין, הזמן חוזר שנייה אחת
אחורה. הדבר כך כך קטן שאנשים לא מבחינים בו בחיי היומיום
שלהם. לי היה מזל והבחנתי.
שמחתי שסוף כל סוף הבנתי את מקור הבעיה שלי אבל בכל זאת רציתי
הוכחה יותר מוצקת.
למחרת בצהריים נעמדתי על חלון חדרי הגדול. עמדתי לקפוץ, ואם
התאוריה שלי נכונה, בעקבות כך שהזמן יחזור שנייה אחורה, שנייה
לאחר שאני אקפוץ אני אמצא את עצמי שוב על אדן החלון.
הסתכלתי בשעון שעל ידי, חיכיתי לשנייה המדוייקת ובדיוק מושלם
קפצתי. השנייה עברה אבל לא מצאתי את עצמי שוב על אדן החלון,
מצאתי את עצמי עושה את כל הדרך למטה מהקומה השביעית. התרסקתי
על הריצפה בעוצמה עצומה ומתתי.

"כן, בהחלט בגלל זה מתת", אמר האיש בדוכן הכניסה שהקשיב
לסיפור. "אבל לא נחשיב לך את זה כנסיון התאבדות, אתה רשאי
להיכנס לגן עדן" הוסיף האיש. ולסיום אמר "אבל בפעם הבאה שדבר
כזה קורה לך, תקח את הדיסקמן והשעון לתיקון".