היה זה יום שני אחד רגיל
בחוץ זרחה השמש בבהירות
ובדיוק לפני רגע נתנה תרגיל
נורית המורה לספרות.
לי, לצערי, היו נדודי שינה
בלילה שקדם לאותו יום
ואז סתם ככה, בלי כוונה
נרדמתי על שולחני פתאום.
חלמתי חלום על ביאליק כתום
עם כנפיים לבנות וסיגריה זולה
ולידו ישב לא אחר מסילבן שלום
בתוך משאית תובלה.
הם נסעו לשחק בגן השעשועים
במרכז של דרום תל אביב
ועל זרועותיהם היו הרבה קעקועים
חומים עם ורוד מסביב.
לפתע שמעתי דפיקה חזקה
וכשקמתי ראיתי פרצוף נעלב.
היתה זו נורית, שעלי צעקה,
"צא מהכיתה שלי! עכשיו!"
עכשיו יושב אני בחדרה של גברת דביר,
מנהלת החטיבה העליונה,
ועוד מעט אצטרך לה להסביר
איך העזתי בשיעור להשלים שעות שינה. |
