סָבִי קָנָה אֶת הַמִּגְרָשׁ בְּבּוּגְרָשׁוֹב תִּשְׁעִים
וּשְׁמוֹנֶה.
אֶת סָבִי אֲנִי זוֹכֵר, גָּם אֶת הַצְּרִיף.
וּכְשֶׁאִמִּי בְּיַלְדּוּתָהּ נִגְּנָה עַל הַפְּסַנְתֵּר,
הָיוּ שְׁכֵנִים בָּאִים מִן הָרְחוֹב, מַטִּים אָזְנָם -
זוֹ חַנָּהלֶ'ה, אָמְרוּ בִּדְחִילוּ זֶה לַזֶּה.

הַיּוֹם בְּבּוּגְרָשׁוֹב, מָאתַיִם צְעָדִים מִן
הַטַּיֶּלֶת,
מִשְרָדִים, רַבֵּי קוֹמוֹת. אַךְ אִמָּא בִּגְבוּרוֹת
וּבְיָדַיִם שֶׁעָקְרוּ הָרִים, אֵינָה פּוֹסֶקֶת
מִנְּגִינָתָהּ,
וּמַקְלִיטָה עַל טֵייפּ יָשָן כָּל עוֹד נַפְשָׁהּ בָּהּ.
זוֹ יְרֻשָּׁתְךָ, הִיא מְצַוָּה לִי.


ינואר 2003

[המלים - ושמונה, הטיילת, מנגינתה - חרגו משורתן]