בהתחלה לא הבנתי מה שלח אותי למסע הקניות המטורף הזה.למעשה אני
עדיין לא מאמין שהצלחתי לצאת למסע כזה, חמוש בדחף אימתני של
לקנות לקנות ו...לקנות.
נכון, רוב הדברים עדיין מעורפלים לי קצת, אבל אני די זוכר
שהעסק התחיל ברגע שנכנסתי לדני ספרים. חיפשתי ספרים שיתאימו
לכל נושא וגם קצת ספרי הרפתקאות כדי שיהיה לי מה לספר, אבל
כשיצאתי משם הרגשתי שמשהו עדיין חסר לי, אז נכנסתי גם
לסטימצקי, כדי למצוא לי קצת סיפורים עם סוף טוב. כמובן שאם כבר
הייתי במדרחוב בתחילתו של טירוף קניות, הדרך לסניף ריקושט שם
הייתה מאוד קצרה ואחרי שיחה קצרה עם המוכר והתמקחות סמלית, כבר
יצאתי עם סכין קומנדו גדולה, אחת כזו שאפשר לתפוס בין השיניים
כמו כל המאצ'ואים בסרטים, אלה שהם גם מסוקסים וגם אתלטים, מה
שהקפיץ לי עוד נורה וכך מצאתי עצמי משוטט בין כל חנויות
הספורט, במעין מסע נואש להפוך למהיר יותר, חזק יותר ואולי
אפילו להיות אחד שיודע להגיע רחוק. הדבר הברור האחרון שזכור לי
מכל נושא הספורט, היה אותי מגהץ את כרטיס האשראי בסניף מגה
ספורט בקניון וקובע עם בעל החנות זמן להובלה של כל הציוד
שקניתי לחדר המסכן שיש לי במעונות.
לאחר מכן (מסיבות שטרם הובררו), מצאתי את עצמי קומה אחת או
שתיים למעלה (כמו שכבר אמרתי, העסק מעורפל) נכנס לסנסור ובוהה
בטלויזיה שלושים וארבע אינטש מתוצרת טושיבה, הרי אין מה לעשות:
הגודל קובע ואם תוסיפו איכות הרי זה משובח. כך, עם תחושת
ריקנות שאינה יודעת שובע ומבט מזוגג בעיניים, דילגתי במהירות
לכיוון באג סטור. קניתי שם מחשב עם שם מפוצץ, שמה שזכור לי
ממנו הוא שיש לו דיסק קשיח גדול ומהיר שביחד עם המעבד המדהים
שלו יהיה בידי שילוב מנצח, אחד כזה שיגרום לי להיות טוב יותר
עם מספרים. כשיצאתי משם מצאתי עצמי מול הסופר פארם. כבר אחרי
דקה שם דיברתי עם הרוקח וקניתי תרופות, כאלו שיעזרו קצת כשכואב
ולא מרגישים טוב. אז גם נזכרתי שהתרופה הכי טובה היא שינה
(ושאני שונא בכלל תרופות) וקפצתי לחנות הרהיטים הקרובה בשביל
המיטה הזוגית שכל כך רציתי, זאת מהעץ היפה שעולה 3,200 שקל
ושאת אמרת שהיא יקרה מדי, אבל עכשיו זה כבר לא משנה, כי מצאתי
כבר מזרון שמסתדר עם שמיכת הפוך שאמא קנתה לי בשבוע שעבר.
כשיצאתי משם מצאתי את עצמי מול חנות בגדים, שם ביליתי שלוש
שעות עם המוכרת כדי שתסביר לי איך להתאים בגדים, גם כאלו
שחשבתי שלא מתאימים. מה ששלח אותי היישר לאייס לקנות צבעים של
טמבור שיצבעו לי את החיים בגוון אחר ומהום סנטר הסמוכה, יצאתי
עם המון כלי עבודה כך שאולי אלמד לתקן את הכל, במיוחד את כל מה
שהרסתי.
שם, אני חושב, סיימתי את פרק הקניון ומיהרתי למרכז העיר היישר
לבלוק באסטרס, בשביל לקנות לי קצת סרטים, כדי שיהיה לי מה
לראות בטלויזיה החדשה ולמלא את החיים שלי קצת באשליות. כי את
הכאב, המוזיקה שקניתי בבאלנס, מנקה. היום בבוקר כשהתעוררתי
אחרי שינה עמוקה, מצאתי את עצמי מוקף בהר של דברים שאני ממש לא
צריך ובטח שלא עכשיו. כך בעודי בוהה בהכל, הגיעה ההכרה שאני על
סף הכרזה על פשיטת רגל.
אז גם הבנתי שהכל התחיל ברגע שנזכרתי בך אומרת לי ש"זה לא
אני, אלא משהו שחסר לך, בי". |