הולך החוצה מדליק סיגריה יושב על הכסא נוח הירוק - הכסא שלי.
מתחיל לבכות, שבר קטן במעטפת זה כול מה שאני מרשה לעצמי אסור
יותר אני אומר.
ועד כמה שהוא רוצה לצאת ועד כמה שאני רוצה להוציא אותו אני לא
יכול
למרות שאני מודע לתחושה המשחררת שהוא מביא איתו,
תחושת הניחום, תחושת המלאך המלטף ראשך בזמן היחידי שבו אתה
מרגיש שאף אחד לא איתך אבל משהו כן נמצא איתך.
אני עוצר תחושה זאת בשאיפת סיגריה ואיפור כפייתי על המאפרה
ברעיון האשם, כן כן הרעיון שפיתחתי בשנים האחרונות שאם משהו
קורה שהוא באשמתך אין לך מה לבכות ואין לך מה לקטר כי זה
באשמתך.
דמעה בודדת זוחלת על לחיי השמאלית .
עברה דקה מאז שיצאתי .

איך בדקה אתה יכול להפוך מגבר בוגר לשבר כלי מהלך, לרכיכה לא
מובנת של רגשות
מעורבבים, סחרחרה ענקית של אהבה עצב קנאה וכעס.
לא במצב לנהוג.
לא במצב לשבת בבית.
לא במצב לחשוב.
ולא במצב לישון.
לא לשמוע מוזיקה ,ולא לשתות .
רק לשכב ולמות זהו רצוני
עברו שתי דקות .

אפר משתלט על הקאמל המעוכה מהקופסה הרכה שקניתי אתמול
אני מפסיק לעשן אמרתי ,זה יחזיר אותה.
היא תשמע בשמועות שהפסקתי לעשן ותחזור אלי מיד
אני שומע את עצמי אומר לעצמי בחצי סרקזם חצי ניחום אמיתי וכן.
אני מודע לעצמי פתאום, לתחושת הכאב הלא יאמן
שתמיד דיברו עליו בתוכניות שלא הערכתי ועכשיו אני בטח אעריך
אותם עוד פחות, ואני אני אף פעם לא האמנתי ,כי איך אפשר להאמין
במשהו שאתה לא מכיר
ופתאום אני מרגיש את כול מערכת העיכול שלי מורדת נגדי במין
רצון להפוך את עצמי מפנים
לחוץ.
איפרתי.
עברו שלוש דקות.

אני כבר באמצע הסיגריה
הסרט על לני ברוס כבר נגמר עוד סוף רע לעוד בן אדם מבריק
מה יהיה שלי אני תוהה בנימה אובדנית ?
יושב על הכסא נוח הירוק - הכסא שלי.
הדמעה כבר מזמן נשרה על הקורדוריי שלי
אני מודע לכך שאם לא אעשה משהו, משהו רע יקרה
יושב בלי חולצה ומשחק בעגיל
זו גם אשמתך אני אומר לו במן רשעות של משתף פעולה
דמעה חדשה מתקוות לה בפינת העין השמאלית שלי
זוהי החולשה, השמאלית שלי ,הימנית מחזיקה מעמד טוב מאוד זאת
השמאלית שצריכה תיקון
אני מוחה אותה, שלא יהיה לה אפילו סיכוי ,אפילו לא הכי הקטן
ללכת אחרי הקודמת
כי אחת זה מקרה שתיים זו כבר תופעה
ותופעות תמיד מתחזקות.
עברו ארבע דקות.

הזעם מתחיל לבוא, זעם עלי, זעם עליה, זעם על הגורל
ועל ילדות עשוקה אבודה חצי מפרפרת רק במוח של ילד שגבהה קצת
ואף אחד אחר כבר לא זוכר אותה, אפילו אני מצליח להתעלם מזה
בחלק מהזמן ואז אני  נזכר אומר לעצמי שזה רק חלום רע ומחזיר
אותו לישון.
איש שבור בחלום שחור.
חלום שידע שיחלום עוד לפני שישן, נמשך אל עבר הסוף בלי אפשרות
להתנגד למרות הידיעה מה יקרה.
הימנית מתחילה לקרוס גם כן אני מרגיש לחות שם ויודע שהנה זה
מגיע
גם האף מתחיל לנזול.
זה הכי גרוע לזה הכי צריך להתנגד, מנסה לקחת שאיפה בלי להרטיב
את הסיגריה בכול מיני
נוזלים מלוחים ירוקים שיצאו מכול מיני חורים בגוף שבדרך כלל לא
יוצאים משם נוזלים - לא אצלי לפחות.
עברו חמש דקות.

הסיגריה מתחילה להיגמר אני רואה את הקו האדום רץ אל עבר המילה
קאמל בלא רגשנות,
בלא לעצור אפילו לשניה ולחשוב אם זה בכלל בסדר לתקוף ככה
מילה.
זו אשמתי, אני חוזר ואומר ואני אפילו לא יכול לתקן את זה
איך אפשר לעשות את זה לבן אדם בלי אפשרות לתקן?.
המילים אני אוהב אותך עפות בחלל.
יודע ששברתי את כול מה שאמרתי לה בכעס בשיחה ההיא לפני
שבועיים
כול מה שאמרתי שאני לא אעשה הכול נשבר תוך יומיים שירי
הדיכאון, ההשוואות האינפנטיליות אליהם, הכול ,
הכול נשבר תוך יומיים חוץ מהבכי ,הבכי זו נקודה רגישה אצלי.
העדפתי לוותר על הכול רק לא על זה ועכשיו גם זה הלך
הפנים שלי שוב סמטריות - הדמעה הימנית נפלה גם כן.
מודע לכך שזוההזדמנות שלי לתקוף ולעצור את זה,
האויב עשה טעות ,צריך לנצל אותה, לא לחלום אני אוזר כוחות
אחרונים לוקח שאיפה אחרונה מהקאמל הכמעט גמורה מתאבל על המילה
שהפסידה כמו תמיד במאבק הכוחות הזה
נכנס הבייתה נערך למלחמה ותוקף
עברו שש דקות.