היה היה לפני שנים רבות, בכפר רחוק-רחוק, איש.
לא סתם איש- האיש הגמיש. האיש הגמיש היה מוכר בכפר, וכולם אהבו
אותו. תמיד היה שמח וחייך, ולמה לא באמת? כל פעם שמשהו הפריע
לו, הוא התכופף איכשהו, לא הייתה לו בעיה, הרי הוא היה האיש
הגמיש. לפעמים היה נדמה שהוא לא מסוגל ללכת רגיל- רק להתכופף,
כי הוא התכופף גם בשביל כלום.
כאן נגמרת האקספוזיציה, וכאן הייתי אמור להמשיך לתפנית חדה
בעלילה, והייתי יכול להגיד שבסוף הוא נשבר, ויכול להיות שחלק
מהאנשים כבר תהו למה השתמשתי בכזאת מטאפורה נדושה; והייתי אולי
יכול גם לנסות להפתיע ולהגיד שהוא הפך להצלחה ענקית, דבר שאולי
היה יותר נדוש אפילו, כי במציאות, האיש הגמיש המשיך לחיות
כרגיל, הוא אפילו חי טוב יותר מהרבה אנשים קשים, אם אתם רוצים
לקרוא לזה חיים, כי בסה"כ אסור לשכוח, שגמיש זה בד"כ גם נוח.