מוריה איתי כבר לא מדברת, אולי אותי היא כבר לא אוהבת, מעניין
אותי מה היא חושבת, עכשיו. אתה מבין פעם היינו מדברים, אני
והיא, היא הייתה מתייעצת איתי, היא הייתה בוכה לי. אני נורא
אהבתי להקשיב לה, אהבתי לשמוע את השטויות שלה, את הסיפורים
והתאוריות, את הדברים הקטנים. אתה יודע איך זה, אולי לא, האמת
שגם אני לא ממש יודע איך זה, או איך מה. אני לא מבין מה השתנה,
אני לא מבין למה סגנון הדיבור שלה השתנה, למה ההתנהגות שלה
השתנתה כה. אני חושב שעדי, חברתה, חושבת שנדלקתי עליה, אני
האמת כבר לא יודע, אני מנסה לגונן על עצמי מרגשות, להרהר
בפילוספיות קשות כדי להקהות את החושים. מה אם אני באמת נדלקתי
עליה, מה אני אעשה עכשיו? יש איזה מישהי שאני חושב שמתעניינת
בי, היא יפה והיא נחמדה, למה אני לא חושב עליה, אולי זה בגלל
מוריה? אני חושב שההתגוננות עדיפה, אני לא מוכן לאהבה, אני לא
מוכן לחברה, לא כרגע. נראה לי שאני פשוט לא מוכן לפגיעה ומשלה
את עצמי, למה אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה??? מה אתה כבר
מבין את סתם חתול, כמותה, חתול שחור. הנה מונית,
- נהג!!!! כמה זה עד שפרינצק?
- חמישים שקל.
- מה חמישים?! זה המון!
- מה אתה רוצה ממני שפרינצק זה סוף העולם שמאלה.
- שלושים.
- עלה, עלה.
איזה גנב אלוהים, אני שונא נהגי מוניות, הם נוראיים, הם הגנבים
הכי גדולים של המדינה. ברור שהם לא משלמים את כל המיסים, מפני
שבלי מונה אין קבלה, אין קבלה אין מיסים. אין בתולות אין
פיגועים. שפרינצק, האמת שאני לא ממש יודע איפה היא גרה, וגם
אין לי את מספר הפלאפון או טלפון שלה, דבר שאני צריך לבקש
ממנה. נתקשר לעדי. עדי נורא נחמדה, אבל לא נעים לי לדבר איתה
על דבר אשר קשור למוריה, לא נעים בכלל.
- שלום אפשר בבקשה לדבר עם עדי?
- מדברת.
- עדי, את יכולה בבקשה לתת לי את הטלפון של מוריה?
- כן, 8239002 04.
- תודה.
- ביי.
כן זאת הייתה שיחה לספרים, אני חושב שלא תהיה לי שום בעיה לדבר
עם עדי פעם הבאה שאני אראה אותה, אלוהים. טוב עכשיו עוד טלפון,
עוד טלפון מביך ומעצבן, אני מקווה שאני לא אפחיד אותה או
משהו.
- שלום אפשר לדבר עם מוריה?
- מדברת.
- היי מוריה זה יניב, אפשר לקפוץ אליך, אני פה בסביבה.
- כן בכיף, אני גרה בסמטת רודן 5, אתה חושב שתמצא את זה?
- כן אני אסתדר, אל תדאגי.
- ביי ביי.
איך לעזאזל אני אמצא את המקום הזה? אני לא מבין לפעמים, למה
אני חושב שאני כזה אל, שאני מסוגל למצוא ולעשות הכל. אני טיפש.
טוב נו הגיע הזמן לשאול אנשים איפה זה.
- סליחה אדוני, איפה סמטת רודן 5?
- לך מפה ילד.
למה הוא בורח? טוב נו אשאל אותו.
- סליחה איפה סמטת רודן 5?
- ילד אתה בסמטת רודן 5.
- תודה.
אני כזה אדם טיפש אלוהים. טוב נו עכשיו רק למצוא את הבית שלה.
אני חושב שזה פה, תיכף אגלה. אוי אני שונא פעמונים שעושים כאלה
רעשים.
- היי
- היי, מה קורה?
- הכל טוב, מה אתה עושה פה?
- האמת שבאתי כדי לדבר איתך.
- היה משהו מסוים שרצית לומר לי.
- כן
- מה?
- רציתי לומר לך שאני מרגיש שאת מסתירה ממני משהו.
- מה אני מסתירה?
- לא יודע, משהו השתנה, את מדברת בסגנון שונה, ההתנהגות שלך
שונה, את נראית שמחה. אני ליודע משהו נראה לי מוזר זה הכל. אם
יש לך משהו שאת רוצה לומר לי, תאמרי.
- זה קצת יותר קשה מזה.
- את יכולה להגיד לי הכל, אפשר לסמוך עלי. אני בטח גם אבין
אותך, תנסי אותי.
- אתה בטוח?
- כן.
- טוב... יניב אני אוהבת אותך.
מה אני עושה עכשיו? מתעורר.