אוּלַי בִּכְלָל זֶה לא אָחִי
אֲשֶׁר נִקְבַּר פֹּה בַּחֶלְקָה.

וְזֶה בְּעֶצֶם מַה שֶׁמְּכַרְסֵם בִּי
כְּבָר שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה,
וְלא שֶׁיֵּשׁ לִי הוֹכָחוֹת,
אַךְ בְּתוֹכִי אֲנִי יוֹדֵעַ -
דֵּי סִבּוֹת הָיוּ לוֹ לֶאֱסֹף
אֶל תַּרְמִילוֹ הַמְּשֻׁפְשָׁף
אֶת חֲפָצָיו הַמֻּעָטִים,
לִמְחֹק מִזִּכְרוֹנוֹ אֶת אֲהוּבָיו,
לְהִסְתַּלֵּק אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה
עִם שֵׁם בָּדוּי וְדַּרְכּוֹנוֹ הַמְּזֻיָּף.

לִפְעָמִים נֵעוֹר בִּי דַּחַף מְשֻׁנֶּה
לַחְפֹּר לְעֹמֶק בּוֹר הַקֶּבֶר,
לְהָסִיר בִּזְהִירוּת אֶת הָרְגָבִים,
לָחוּשׁ אוֹתוֹ בְּכַף יָדִי, לִשְאוֹל -
הַאִם אֵינְךָ כּוֹעֵס, אָחִי?
הַאִם נָכוֹן שֶׁהִסְתַּלַּקְתָּ כַּךְ,
כְּמוֹ שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים,
בִּגְלַל אוֹתוֹ רִמּוֹן נִבְזֵה
שֶׁרְסִיסָיו קָרְעוּ אֶת בְּשָרְךָ,
קָטְעוּ אֶת פְּעִימוֹת נְשִׁימוֹתֵיךָ?

אַחַר, בְּטֶרֶם אַשִׁיבֵנוּ לְעָפָר,
לְאַט לְאַט, חֻלְיָה אַחַר חֻלְיָה,
אֶשַּׁק לַאֲרוּבּוֹת עֵינָיו,
לְשֶׁלֶד הַצַּוָאר שֶׁבּוֹ פָּעַם
הָעֹרֵק הָרָאשִׁי אֲשֶׁר
הִרְוָה בְּדַם אֶת צֹמֶת עֲצָבַּיו,
אַחְלִיק בְּרֹךְ אֶת גֻלְגָּלְתּוֹ,
בְּעֵרֶךְ בַּמָּקוֹם בּוֹ הִתְנַשְאָה
אֵי פַּעַם בְּלוֹרִיתוֹ הַבְּהִירָה
מְעַל מִצְחוֹ הַצָּח וְהָרָחָב.


יום הזיכרון תשנ"ז, מאי 1997