ב-4.11 אני ''חוגג'' יום הולדת.
חוגג במרכאות לא כי זה תאריך של רצח רבין אלא כי בכלל בכל יום
הולדת משהו רע קרה לי-הלכו איתי מכות, מורים עשו לי צרות.
שיגרה כזאת שכבר ציפיתי לה ש''מעניין מה כבר יקרה לי מחר''?!

השנה. חגגתי 17 שנים.
אבל השנה. שלא כמו בשנים שעברו, באמת חגגתי.

יום לפני יום ההולדת שלי סיפר לי ידיד (שהיום הוא החבר הכי טוב
שלי) שהוא יודע שהוא לא סטרייט אבל הוא עדיין מתלבט בין
ביסקסואל לבין הומוסקסואל.

הוא ואני לא מאותה עיר. ואחרי הפגישה הזאת שבה הוא סיפר לי,
נסעתי חזרה הביתה לצפון.

הייתי בהלם, נורא התלבטתי.
יכול להיות שהוא עובד עלי? מנסה להוציא ממני וידוי לגביי הזהות
המינית שלי??
מה קורה פה???

למחרת, ביום הולדת שלי הייתי קצת בהלם אבל הכל באמת עבר כשורה.

בלי ריבים מיותרים ועם מחשבה אחת ויחידה - האם בפעם הראשונה
בחיים שלי לספר למישהו שאני הומוסקסואל?!

באותו יום, יום הולדתי ה-17 דיברתי עם אותו ידיד בטלפון.
הוא העביר ביקורת משבחת על אחד מהתכנית ''צעירי תל-אביב''
ששידרו באותו רגע בערוץ 1, ואני אמרתי לו בקול קצת שקט (לפחות
ככה אני זוכר את זה) - ''אני ממש חייב לפגוש אותך. יש לי שיחה
חשובה לעשות איתך.''

הבן אדם התחרפן. כמו כל אדם שתגידו לו - יש לי מה לומר לך.
הוא הסתקרן ושאל שאלות ואני - לא ממש שיתפתי פעולה.
השיחה שלנו עברה לאיי.סי.קיו.
ברגע נורא מסויים הוא אמר לי משהו בסגנון - ''בסדר, נדבר. רק
אל תגיד לי שגם אתה יוצא מהארון''.
מה אני כבר אגיד לו אם לא - ''לא אומר''

הוא הבין...
ומאותו רגע, שהתחיל בדפיקות לב היסטריות התחלתי להבין...
יש לי חברים.
יש לי סביבה תומכת.
לא כל העולם מלא באנשים רעים.
אני - לא לבד!

אותו ידיד שהכרתי ממסגרת פוליטית הפך לחבר הכי טוב שלי.
הוא יודע שאני מתגאה לקרוא לו כך כי אף פעם עד היום לא היה
מישהו שבאמת הגיע לו שאקרא לו ''החבר הכי טוב שלי''. היום יש.
והיום אני מקווה שהוא מודע לעד כמה הוא יקר לי! ועד כמה אני
אוהב אותו!!!

מאותו יום שהוא סיפר לי, גיליתי שיש לי עוד חברים.
עוד אנשים שאיכפת להם.

גם גיליתי שאנשים שלא הייתי בטוח שהם יקחו את זה טוב. אבל בגלל
שלא יכולתי לשקר להם - סיפרתי להם, היו בחברתי לא בגלל שחשבו
שאני סטרייט.
אלא כי היה להם כיף איתי!
והם נשארו איתי בקשר.


עוד מעט.
עוד כמה ימים מעטים יעברו חודשיים מאותם ימים שבהם שברתי שתיקה
אחרי 7 שנים.
הדרך עוד ארוכה עד שאספר למשפחתי ההומופובית, בתקווה שילמדו
לחיות עם זה.
אבל בינתיים... אומנם יש רגעים קשים אבל יש לי סיבה לחייך -
הרבה יותר טוב לי בחיים. יש לי חברים אמיתיים - ואני אוהב
אותם.

ולך, אותו ידיד שהפך לחבר הכי טוב שלי!
אני מרגיש שאני יכול לומר 1000000 פעמים ''תודה'' ו''אני אוהב
אותך'' ועדיין לא אצליח להעביר לך את ההרגשה הכנה של התודה!
ושל כמה אני באמת אוהב אותך!- אין כמוך! (-:



------------------------------------
חשוב לציין שסיפור היציאה הראשון שלי נכתב לפני מעל שנה, בגלל
זה קרוב לודאי שתמצאו הבדלים בין צורת הכתיבה שלי אז והיום.