היא הלכה לאיטה בין כל האנשים ברחוב רובם ממהרים מביטים בשעון
מנידים את ראשם עצבניים, היא הביטה בהם במבט משועשע ומנותק
מהעולם, כמו צופה הצד כאילו אינה אלא אוויר שקוף שמתהלך בין
האנשים האלו, אנשי עסקים חשובים מנהלים מורים וכולם ממהרים,
והרחוב מלא בקולות של בוקר של צעקות והמולה בלתי פוסקת.
היא הייתה עוברת בניהם במין שלווה עמוקה כזאת כאילו בועה שקופה
מקיפה אותה ועוטפת אותה בועה שבתוכה אין זמן, והיא לא ממהרת
לשום מקום ואף אחד לא מחכה לה, היא מחייכת אל אנשים את חיוכה
המתוק והם מביטים בה במבט מוזר, מופתע לכמה רגעים קצרים ואז
מנידים את ראשם בצער כאילו שהם הבינו משהו עליה ומחשבות עליה
ישר מתהוות במוחם החולני המלא באלימות וסקס ועוד דברים שראו
בטלוויזיה שמעו מחבר או ראו באינטרנט ובעצם מה כל כך מוזר
בנערה מחייכת אליך באמצע היום מנתקת אותך לרגע אחד קצר
מהמציאות היומיומית העגומה משחקת לרגע במחשבות שלך מבלגנת אותן
או אולי בעצם עושה בהן סדר מופתי ואתה בהינד ראש פוסל אותה ואת
חיוכה.
היא הולכת ברחוב בין האנשים והם מתנגשים בה דוחפים אותה חלקם
ממלמלים סליחה קצרה תוך כדי הליכה ואפילו לא מסתכלים לעברה ויש
את אלו שאפילו לא ראו אותה כי הם כל כך שקועים בעצמם ובעולם
שלהם שהם לא יכולים לראות שום דבר שלא קשור אליהם.
שיגרה יומיומית כזאת של אנשים שהולכים ברחוב לעבודה לקניות
להביא את הילדים כולם ממהרים לא רואים זה את זה כל אחד בבועה
הקטנה שלו.
לפעמים כל כך התחשק לה לתפוס מישהו ולמשוך אותו מתוך הבועה שלו
לרחף איתו מעל ראשי האנשים שיראה קצת אותם שיבין אותם ויראה
שגם הם כאן.
כשהיא הולכת ככה ברחוב ורואה את כל האנשים האלו שכל אחד הוא
אחר וכולם כל כך דומים, ודמעה צלולה ושקופה כמו אוויר דמעה מרה
אחת נופלת אל האספלט השחור של הכביש ולרגע אחד קצר בלתי מורגש
העולם עוצר וכולם נושמים רגע נחים ומסתכלים על נערה צעירה
ודמעה אחת אבל רק רגע קצר שהם שוכחים אותו ולא יודעים אותו
יותר ורק התחושה הזאת המשחררת שיש להם לכמה דקות קצרות נשארת
מאותו רגע נדיר של שקט בעולם שלנו