לוחם , לוחם ביחידה מובחרת . כך אמרתי בפעם הראשונה שהיא שאלה
.
מעבר לזה לא הייתי מוכן להגיד, אבל חיוכה המתוק ועיניה הנוצצות
כבשו אותי.  היא השאירה אותי ללא מנגנוני ההגנה שקרסו כבר
מזמן. איפה שאלה , יחידת המסתערבים של צה"ל עניתי.
זיק של חשש נראה בעינייה , אבל את יכולה להיות רגועה , המצב
שקט , אמרתי.
היא - מושלמת , סליחה מראש , אבל אני לא מוצא הגדרה נוספת
בשבילה . 1.70 שחומה במקצת גופה משווע למגע ויפה כל כך יפה. לא
זכרתי את עצמי מתלהב ממישהי כך מלבד...
מלבדה , קראו לה שני , אהבתי האחרונה , לא חשבתי שניתן לאהוב
כך . את שני הכרתי דרך מכרה משותפת , בהתחלה אפילו לא סבלנו
אחד את השני , אך בכל פגישה שנוספה הקשר התהדק כך שבסופה של
הדרך מצאנו עצמנו אחד בזרועותיו של השני בקשר שלזמנו נראה לעד.

מטורפים!כך היא אמרה , אתם לא מפחדים ? זאת אומרת אני רוצה
להבין אתם ממש שם , בפנים ?
רוצה לראות תמונות ? לא שהיו לי כאלה שיוכיחו לה אבל נהנתי
להשתעשע ברעיון.
בית קפה קטן , יצאנו מדיסקוטק , ומחר אני צריך לחזור. מבט קטן
בשעון שסימן לי שעוד מעט הזמן לזוז , מחר מתחילים שוב למי יודע
כמה זמן, ימים מטורפים בריצה בלתי פוסקת סביב השעון ללכידת
מבוקשים.
מיטל מתוקה , שמעתי את עצמי אומר . אני חייב לזוז אבל אני רוצה
לראות אותך שוב . מבטיחה היא אמרה.
שלמתי ועזבתי אותה שם לבד לוגמת מן הקפה שלה .
בעודי נוסע הביתה בכבישי איילון מצאתי את עצמי נודד במחשבות על
שני , על הזמנים המטורפים שלנו,במקומות הכי לא צפויים שבהם
מצאנו עצמנו מתענגים זה על זו. ועל האהבה שלא ידעה שובע.
תהיתי, היכן היא עכשיו והאם מישהו אחר חובק אותה בין
זרועותיו.
צביטה קטנה בלב ודמעה החזירו אותי לכביש . מספיק! היא לא כאן
יותר ועכשיו זו מיטל.
הקפצה!!! כמה דקות וכבר לא היינו כאן , שוב בדרך לעוד כפר.

מיטל זה אני , חזרתי , רוצה להפגש? התגעגעתי.
בוודאי לוחם שלי , מתי ואיפה שאלה.
באיכילוב עניתי. שם שכבתי לאחר שנפצעתי מכדור.
יכולתי לראות את עינייה נפערות ופיה נופל .
מה?! אתה צוחק נכון , תגיד לי שאתה צוחק.
שלילי , השבתי
אני בדרך ביי.

ראיתי אותה נכנסת , ג'ינס וחולצה לבנה , שערה עדיין רטוב
מהמקלחת , ויפה , יפה מתמיד.
מאוהב , בספק אבל בהחלט בדרך.
כך הזמן עבר לו , חזרתי הביתה להחלים מן הפציעה.
צלצול בדלת הסב את תשומת ליבי מכתבה בעיתון , קם לאט , הרגל
עדיין כואבת מהפציעה .
סחרחורת , ממצמץ ולא מאמין , לא רוצה להאמין .
שלום היא אמרה ונשקה על לחיי.
מה שלומך ועינייה קורנות כמו תמיד .
טוב תודה שני, ומה את עושה כאן אם אפשר לשאול ?
באתי לראות אותך שמעתי שנפצעת . לא היה לי כוח אפילו לשאול מי
סיפר לה .
כועס , כואב , מבולבל ויותר מכל אוהב . מצאתי עצמי מביט בה ללא
מילים .
דבר היא אמרה ,
אין לי מה להגיד אמרתי בכעס. טוב אמרה אז תשתוק ותקשיב ,
אני רוצה אותך , אני רוצה לחזור .
לרגע לא ידעתי האם לצחוק או לבכות , מה שאלתי ?
את רוצה לחזור על זה שוב , שאלה .
מיטל?!
לרגע לא הבנתי מה קורה כאן , מאיפה מיטל הגיעה פתאום?
צביטה קטנה בלב ודמעה החזירו אותי לכאן. לבד. ללא מיטל וללא
שני, תוהה,
מתי אפסיק לאהוב ,והאם אוכל להחזיר
את שאוהב ליבי , ואת שחושקת נפשי
זה סיפור חיי , שתי בנות שונות
שתי אהבות שונות
ושאלות אין ספור בחיפוש אחר תשובה אחת .