אהוב יקר,
בזריחתה האחרונה של השמש ראיתי את פנייך אולי בפעם האחרונה.
נשקת לשפתיי ברוך ורכבת על סוסך הלבן דרך היער, העצים הגבוהים,
אל ההרים ירוקי הפסגות  ולבך נשמע בתוכי עד נעלמה דמותך. באותו
בוקר פחדתי להיפרד ממך, פחדתי לפקוח עיניי פן תהיה זו הפעם
האחרונה שהראה אותך. ידיי הרעידו בשתיקה את שריונך והניחו אותו
על גופך מלאות בחום ודאגה. ברגע מלמלתי תפילה ואחר נשקתי לך.
עכשיו אני מתבוננת בשקיעה האיטית והשמש כמו אם הדואגת לך,
נמנעת מלהחשיך את דרכך. מקווה אני שהירח יהיה סלחני ודואג
כמוה.  מקווה גם שדרכך תהיה מתונה, נטולת מהמורות, שלוליות,
קוצים ומכשולים שיסכנו את חייך. שלא תתקל בטורפים ובעלי ערס,
שסוסך יהיה ערני ושומר, מהיר ובריא, שיביא אותך אל מטרתך
בבטחה, שישמור על חייך ויהיה נאמן לך בדרך ובקרב.
אני כותבת איגרת זו לא להיפרד, אלא לעודד. אביר יקר שלי, אתה
מנסה להציל את העולם. שריונך וסוסך לבנים הם וצחורים כמו
נשמתך. זכור זאת במלחמה נגד האפל והחוטא, אך אל תתעצב אם לא
תוכל להסיר את חטאיהם מפני אדמת עולמנו. אל תתייסר ואל תחשוב
שנכשלת. התעודד אביר שלי! כי העולם מלא ברוע וכך יהיה לעולם.
נוכחות הרוע לעד תקיים את חיינו ונוכל להציל את נפשותינו מפניו
רק בטוב לבנו ובאהבת אחינו ודמינו. אהוב אביר שלי! אהוב את
העולם, את החיים, את הנושמים שבו, את הצומחים שבו, את הזורמים
שבו, אהוב את השמש, הירח והכוכבים, אהוב את מי שברא אותך, אהוב
את מי שנשק לך, את מי שחייך אליך, את מי שקידם אותך, אהוב את
מי שלא שיקר אותך, את מי שסלח לך, את מי שרקד עמך, את מי
שהעניק לך, אהוב את הסוס שאת גבו נתן לך.
אביר שלי, התעודד למעני, למענך, למען השמיים המתבוננים עליך,
למען הבית המחכה לשובך, למען העולם העוטף אותך. אל תבכה על הדם
הנשפך מחרבך כי היו אלה יצירי הגהנום שנפלו ושבו למקומם והיה
זה הגורל שאחז בחרב. ואם נפגעו בקרב חפים מעוון ובחסדך
וברחמייך לא יכולת להצילם, שא תפילה לנשמתם הטהורה, עלה שוב על
סוסך ומחה דמעותייך כי היית אנושי ועשית כמיטב יכולתך. אם בקרב
עקוב מדם נתקלת, והסביבה כבר שחורה מהאפר ואדומה וכואבת מהדם
שנשפך אל תתאכזב מהאנושות ומהחיים המתפוררים לנגד עינייך, חשוב
על האהבה שנוצרת אצלנו, בני האדם, הרגשות החמלה הנדיבות העזרה
החברות האמונה.
אנו יוצרים טוב מתוך הרע ורק כך נוכל לשרוד.
אני אוהבת אותך. אם גופך ייפול ולבך יידום ולנגד עינייך תראה
דמותי נושקת לך,
תדע. נשמתך עדין חיה ואני אוהבת אותך.
אל ישבר לבך מהמראות והזוועות. כל עוד שמרת על טוהר נשמתך שלך,
היא לעולם לא תפגע. מחא דמעותייך ושוב לרכב על סוסך כי אתה חי
בתוך לבבות כולנו ואנו שבויים בעוז נשמתך.

באהבה עזה וגעגועים לעד,
אהובתך.