לפעמים את מצחיקה אותי
לפעמים את מבאסת
לפעמים את מדברת לעצמך
כי אני כבר לא נימצא
לפעמים אני מתנהג כמו קיר
ולא מגיב
לפעמים אני אדיש
לפעמים אני שונא את עצמי
לפעמים את שונאת אותי
ואז כשאני בא לקחת מרחק
את שואלת האם זה באמת כדי?
אני אומר שאני לא יודע
ואז יש שתיקה של רגע או שניים
וכבר לא יודעים מה לעשות
כי אנחנו ממש כמו קירות בטון
לפעמים אני חולם שאני כבר מת
לפעמים את חולמת על אמת
לפעמים אנחנו לא כאן
כי אנחנו לא יודעים לאן?
לפעמים את צומית
לפעמים את אומרת שאין לך אף אחד
כי אני לא נחשב כבר
כי אני כבר מובן מאליו
לפעמים אני בוכה
בלי לדעת למה
ואת אומרת אל תדאג
הכל יהיה בסדר
אני שואל איך את יודעת?
אז את אומרת כי ככה זה תמיד
בסוף יהיה בסדר
בסוף יהיה בסדר
בסוף יהיה בסדר
בסוף יהיה בסדר
בסוף יהיה בסדר
המשפט הזה רץ אצלי בראש כבר כמה שנים
ועוד לא בסדר
אז מתי יהיה בסדר?
בסוף יהיה בסדר
בסוף יהיה בסדר
בסוף יהיה בסדר