ובא אלינו החורף (מאת רבקה ירון © )
()
ובא אלינו החורף
ולא ידענו.
בחלונות הזגוגית שקופה, קלה
כל כך. מראה דו-צדדית בלי גיל או עכבות. הסדר
מתנהל כהרגלנו, אין סערות מן הסוג המאיים
מלבד המתהולל והמשיג אותנו
מתחת לשטיח שאהבנו ונאהב
חמים, מרופד זיכרונותינו
מאז ימי ילדות והיוולדות
ואין גשמים באופק - היובש החדש ימצא מקום
אולי, שמא
נסלקו בזכות לחלוחית נבונה, יודעת טעם.
יש שלווה בזנב החתולה, מיושבת ליד הקמין
מאזינה לפסנתר
קבועה כי ככה. חתמה
מנוי לימים הנוראים וליפים - ימים טובים וימים טובים יותר,
תילי אומרת - הרי
תהילה של עגנון נמצאת במלוא דבריה
ואני מקשיבה לה, מתבוננת
מה מעבר לחלון, מה אצלי ומה נולד בחורף
ייוולד, ישכון בינינו
ונדע.
()
הפינה של רמב"ם ורמב"ן (קפה "מומנטו") נטושה בשעות האלה. רק
הדור הוותיק של ותיקי העיר פנוי,
יגיעו לקראת הצהריים
- לא לכאן.
מאז עברה "עטרה" לרחביה ונקודה בנושא, כל המי-ומי שעדיין
סבורים
כי השפעתם תורגש ולנו יש מה להעיר
בנושא ובכל המשתייך
לרומו-של-עולם
- יושב שם.
Terra Sancta - ניצני האוניברסיטה העברית אחר מלחמת העצמאות
שלא
הכרתי, רק בזכות "מיכאל שלי" של עמוס
עוז טיילתי לי בכתליה -
כיום מגרש החניה
שלה קיים
לאנשי האוניברסיטה העברית
בבואם למרכז העיר
לענייניהם
דיומא.
אני
בוהה כמו מטומטמת עם דפקטים מולדים ומה לעשות, כבר לא נמשכת אל
אלה
שנראים צעירים לנצח, נשים עדיין במיני, גברים במבט טורף
ידיהם עסוקות בביטולי ביטולים, להט הלהב
- זה עתה השחיזו סכינים וסיגלו
כל ביטוי חתרני, טרנד
הכי היפר שיש
ביש של
יש.
רק
הציור של
הגשם עליהם, על
רעמה תזזיתית עם רוח פתע
(והנאתי הייתה לחמלה ואירוניה
מזמן, זן עכור שמחה לאיד, נו תביטו במראה
באלוהים, תביטו ותראו שקהלכם דל קלוריות ומוכה גלי
קור של זקנה מבישה, מה יש, הסכיתו לדברי עצמכם, מה, שום
שינוי לא היפך בכם מאובנים, רק כיב קיבה עלוב וארעי הוזז
מתוככם,
ואל תפנו אליי כי מי אני - לא המשוררת שתישא עלוות שירה לחורף
דהוי.)
()
האף פחוס יותר כבר לא יהיה. אנחנו
מנסים לנצח זה את זו ואלה את אלו.
תחרות אבודה לכם מראש:
אני המהירה בחריזת השורות
והמהירה בשליפת השירים
בכל נושא שתציעו לי
- מה שיהיה. יהיה
בלי שהות רבה
ובלי גמגום.
מצדו השני של החלון, במדרכה וברחוב
חולפים גברים בערדליים
נשים הנמיכו עקב
- הפלא ופלא:
המטריות
שרות
הס.
מהר. ולא - יהיה אבוד.
פזמון קטן לגשם רך
פזמון אדיר ליום סגריר
שירים קטנים לעץ הנח
שיר אדירים לאבן קיר
פזמון לראש חבוי בכובע
ולחוסים בבית קולנוע
שיר למרק החם של אימא
ולחיוך שבא לי פנימה
נו טוב. רק פעם. נא השמיעו
לפני תורי את שתשירו.
נו.
ממתינים.
לא נורא. שלי מוכן ומזומן -
- ילדים בואו תראו ילדים בואו מהר
ותראו: הירקן ממש מסכן הירקן.
- אוי באמת! זה לא הירקן, מה,
לא זיהית? באמת?
- האפים לחוצים עד לחוצים נורא, נורא
והמרק מתקרר
ואימא תקרא לסיבוב של חום
החום. החום
שאוגרים אנו בידינו האלה, החום
- אז מי אם לא הירקן, תגיד כבר תגיד נו
- כן הירקן, ילדים, עוד מעט
- מה אתה מביא כיסא לכאן
- רוצה לראות טוב את ההולכים ובאים
-הולכים ובאים והולכים
()
בחורף, בחורף, בבוא טיפות הגשם
בגשם, בגשם, ברדת שעת הלילה
בלילה, בלילה, בבוא סיפור למצח
במצח, במצח, זיכרון סיפור לחורף
זיכרון סיפור לחורף
במצח
בלילה
בגשם
של חורף
ליד הביטחון של הקולות
והשלווה של היש, יש, ויש
עוד יש נוסף, בפיסות
קטנות, גדולות
בסיפור
ושיר
יש,
האופק אך נפתח, עוד
לא הצצתי, עוד
לא הצצנו
התכרבלנו
והגיע לעינינו
קסום, קסום, קסם רב לו
- אין צריך להבטיח: יש
מלוא הגשם והקשת בענן
והקשת
בענן לא תספיק
להימתח למידותיו של יש, יש
בשפע, אוהב יודע כי אוהב ידוע
הווה, הווה אף הוא יודעים
רק שוליותיו
אנחנו
אך אוחזים
בבגדינו, מציצים
מה יש מתחת לשמלה, מה
מסתתר בכיסים הפנימיים של המקטורן
דווקא בימי החורף המלובשים מדיי, תפוחים
ברוח, בגשם, בלילה ובמצח
במצח, בלילה, בגשם וברוח
בלילה, ברוח, בגשם ובמצח
בגשם, בלילה, בגשם וברוח
ומתחת לשולחן לצהריים, דודני
מגרש את התרנגולת
הקטנה, וזו מתריסה כי אין, לא
יעזור לו: עליה
להודיע חגיגית כי הטילה את
הביצה-בתור
ויש ליטול אותה בידיים
עדינות
ממקומה הקבוע. גם בחורף. |
