הספד          (מאת: רבקה ירון)   ©  

1. (אלט)

מתוך העפר
מתוך האפר
מתוך העין
העבשה
מתוך הלשון הצרדה
מתוך השפתיים מעל
השן החרדה
בינות העפר
בינות האפר
מתוך הנקם
והגאולה והשקיעה והעפר והאפר
מתוך הנקם
מתוך הנמק
מתוך המיתה שנמנמה את שעותיה
לפי משקל, לפי חרוז בבית מתכהה
מי הוא, עומד עיקש וחצוי על מדרכה הומייה
מה הוא, ארובתו מנדפת הבלי פי נשמות
לא תהיה תקומה
כן
תהיה תקומה מתוך הפיהוק
מתוך השיהוק
מתוך העיכול
מתוך הבטן
מתוך הקיבה הצרבה
המאובנת המאובכת
תוכני המאובנים מתוך הכיב
מתוך המנה הקרבית
בתוך הקופסה המשמרת בתוך לפתן עתיר קלוריות
אימה, אימת תהומות
תהומות
ופני העגל כעיני הפרה
                  רעמת הכפירים תסורס
                  בעוד מועד
                  במדויק כמשקפיים
                  לקצרי ראייה
                  למרחיקי ראות
מתוך הרקמה
מתוך הכרם
בין שיני השועל, כקיסם
כחוצץ כפצצה כשהות וקטיעה עוברית
מתוך האימה
מתוך הרהב
(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב
נסיכה מציצה בשלולית צדדית)
קצה הנגיסה כלב הפייטנים
חזון לעת מצוא
רפואה לעת זקנה
תחינה לעת פרידה
ביס קטן ותו-לא ביס אפסי ואפסי
ואפס ואפס
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער
נסיכה מסרקת שערה)
צעדה ססגונית קלת מזכרות
דוכן לאורך הקווים והנשמה תהלליה אלי
כי הנה קריאת הגבר
(אביר על סוס לבן               נסיכה נרדמת, חולמת)
(אביר על סוס לבן               נסיכה מכושפת)
כי הנה קריאת הגבר
היכן מעמדנו וכאבנו הובילונו מתוך קריאת הגבר
על גבולות על קרקורים בחצות הלילה הזניחה
והנה קריאת הגבר
מתוך קריאת הגבר יודעים העופות יודעים את
                                                       
עייפותם
(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב)
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער)
(אביר על סוס לבן)

   

2. (בריטון)

                                      מתוך העפר
                                                מתוך האפר
                                                מתוך העין
                                                העבשה
                                                       
מתוך הלשון הצרדה
                                               מתוך
השפתיים מעל
                                              השן החרדה
                                      בינות העפר
                                                  בינות
האפר
מתוך האחים והאחיות שהיו לנו
מתוך הילדים והילדות שלא היו לנו
בשם האחים האחיות בשם הילדים הילדות
והעפר והאפר
השנים השיבו לנו את עינינו התינוקיות
עם עוצמתן וסקרנותן
הפעוטות האלה ואנו מביטים
תמוהים
מותר לפרד את הגורמים
ולשאת בכובדם אחד-אחד
                             הנופים קבועים בחייהם
                                    בחיינו
                             מותר למעוד בהם, להשתעשע
                                   הנפילות רכות
                            המילים שועטות במורדות החלום
                            שועטות בטיפוס עד הצוק
                            לא נשיגן
וידינו השתהתה, חשבה, ידעה
לא מתפקידה לנער עתידות
המילים זריזות וקטנות הן
אבנים מתגלגלות, המילים מגיחות
בביעות הימה שידענו
המילים שידענו
המחשבות שארגנו
(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב
נסיכה מציצה בשלולית צדדית)
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער
                 נסיכה מסרקת שערה)

כי הנה קריאת הגבר
(אביר על סוס לבן               נסיכה נרדמת, חולמת)
המילים שידענו
המחשבות שארגנו
בפרספקטיבה הנכונה היו אף הן
מחשבות קטנות
ברטרוספקטיבה
הגלריה מגישה את אוצרותיה
נראו מחשבות גדולות כי היינו
הקטנים, כאילו
חלמנו ימים ושבועות וחודשים

(אביר על סוס לבן               נסיכה מכושפת)
(נסיכה מציצה בשלולית צדדית
(נסיכה מסרקת שערה   ונרדמת, חולמת)
(נסיכה מכושפת)

 

3  +  4 . (טנור ומצו-סופרן).

בתחילת הדרך הגבולות נראו נטויי צוואר, כל שקערורית
מלאה חשק משתנה, כל משב רוח הנביט תזמורת, כל לחן
מיכר לחרוזים, והתמכרנו בעוצמה רעננה, בטוחה,
וטיפסנו עד קצה הגבול הנטוי והתמזגו הכול
בנו והיינו אך שמחים. בתחילת הדרך
                                                           
                       (גשם על גופי)
גשם היטיב עם עורנו ולא ספגנו אינות ממו היש המושלם
המסרס כל יופי נטול אסכולה.  בתחילת הדרך, בראשית
הנחת העיפרון על הדף, לא רעדו ידינו
והנחו את המבול, את הטפטוף, את האבן
                                                           
                        (רק הגשם על עורי)
ואת החולות, והחשש התקבל כהיסוס בלבד. העננים מסרו  דיווח
עונתי
על מצבי צבירה אחרים והתפקדו לכבודנו לפי הוראותינו, והיו
כעת מלך ומלכה, וירקדו נסיכיהם לפנינו, כעת עדר כבשים
וינגן הרועה את ניגונינו, כעת ארמונות, כעת היד המושטת
לבריאת העולם, וישבנו בינם וזרענו רגשות וצרצרים
וייחלנו לציפורים הנוודיות והצדענו למעוף מסדרם ופגשו בנו
כולם
                                                           
                       (גשם)
כולם על הנדנדה, והיינו אך שמחים. בתחילת הדרך היינו אזרחי
העולם החופשי, הרגשנו אזרחי כבוד ונדרשים לכל אחד
מכוכבי הגלקסיה, אף נגענו בגלקסיות רחוקות,
ואנחנו השערות והכנפיים ואנחנו תחילת הדרך חי צומח ודומם
                                                           
                     (מחול הגשם
                                                           
                     על גופי)
הן הדרך מתחילתה שלנו היא ושלנו בלבד. ויהי טעם, ויהי ריח,
ויהי אור,  
ותהי רוח, ויהי צליל, ויהי צבע,
חת-שתיים-שלוש-ארבע-חת-שתיים-שלוש-ארבע
והיינו אך שמחים. העולם המקומי היה משני ותפל, העולם
המיידי היה נתון בלתי מאיים, כוחותינו ניכסו אהבות והתעניינו
במסילות הברזל של רכבות סבירות, משאבינו הדריכונו
להתעלמות מן הכוזב, וידענו כי אהבנו לרענו כמונו
והיינו אך שמחים.
                                                           
                     (הגשם היורד על עורי
                                                           
                     טרם חדל.)
בתחילת הדרך
בתחילת הדרך ידענו כי נגיע, הדימויים נקרמו ברכות ובעונג של
ילדות ונעורים, והכאב
נספג עד מהפך, עד שקיפותו כבדולח. בתחילת הדרך שינינו ריסקו
עצמות מנוקבות
                                                     
ולשונותינו
ירקו את המוגלה. שורות קראנו והתפעמנו וידענו כי המילים
   הגיעו אחר צבירה
נואשת וזחילה מכותרת ובציר משכר ורגלינו כתשו
ענבי זעם וענבי מיחוש כתשום עד דק, עד אפסות מבורכת.
בתחילת הדרך
                                                           
                     (גשם כי ירד על גופי
טרם כלה)
(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב
נסיכה מציצה בשלולית צדדית)
                                                           
      (אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב
נסיכה מציצה בשלולית צדדית)
הן בתחילת הדרך
מקוריות הייתה מילה נרדפת להיותנו אני בלי פקפוקים
ובלי חרדות מפני הטכנו-כול-יודעים-ו-יכולים ופסיקתם
הפוסט-הומניסטית המייבשת שלולית, רוחות, בתורותיה
                                                           
                     (הגשם שטפף על עורי
                                                           
                     טרם פסק)
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער
נסיכה מסרקת שערה)

                                                    (אביר
על סוס לבן בכניסה למעבה היער
נסיכה מסרקת שערה)                                          
                                             
על אופנות, תקופות, תקפות, כי בתחילת הדרך, פעם, מזמן מזמן,
כאשר גופנו היה צעיר והחלומות באו עם הלילות,
(אביר על סוס לבן נסיכה נרדמת, חולמת)
                                                           
                    (אביר על סוס לבן
נסיכה נרדמת, חולמת)

         כאשר הברקים נראו בעין וצוהרי היום היה סרט מערבון
פעם, מזמן מזמן                                            
                            (הגשם שירד על גופי
                                                           
                     עוד לא נס)
(אביר על סוס לבן נסיכה מכושפת)
                                                           
                  (אביר על סוס לבן                      
   נסיכה מכושפת)                                          
                                         
והנה קריאת הגבר
היכן מעמדנו וכאבנו הובילונו מתוך קריאת הגבר
                                                           
                       (הגשם שתלה על עורי
                                                           
              טרם יבש)

                                                           
                  (הגשם על עורי
 רטט)

על קרקורים על גבולות על חצות הלילה הזניחה
מתוך קריאת הגבר יודעים העופות יודעים את עייפותם
                                                           
                      (גשם.
                                                           
                    הגשם על עורי
                                                           
                      היה)
בתחילת הדרך הרחקנו עד קביעת המועדים והיינו אך שמחים ובחרנו
באוסיריס ובאיסיס
ובפומונה
והיינו למו אחד
                                                           
                      (גשם שטף את גופי
                                                           
                      ונאגר.)
                                                           
(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב)
(נסיכה מציצה משלולית צדדית)
                                                           
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער)
(נסיכה מסרת שערה ונרדמת, חולמת)
                                                           
 (אביר על סוס לבן)
(נסיכה מכושפת)

[להלן שני הקולות האחרונים בנפרד]

[3. (טנור)]

בתחילת הדרך הגבולות נראו נטויי צוואר, כל שקערורית
מלאה חשק משתנה, כל משב רוח הנביט תזמורת, כל לחן
מיכר לחרוזים, והתמכרנו בעוצמה רעננה, בטוחה,
וטיפסנו עד קצה הגבול הנטוי והתמזגו הכול
בנו והיינו אך שמחים. בתחילת הדרך

גשם היטיב עם עורנו ולא ספגנו אינות ממו היש המושלם
המסרס כל יופי נטול אסכולה.  בתחילת הדרך, בראשית
הנחת העיפרון על הדף, לא רעדו ידינו
והנחו את המבול, את הטפטוף, את האבן
ואת החולות, והחשש התקבל כהיסוס בלבד. העננים מסרו  דיווח
עונתי
על מצבי צבירה אחרים והתפקדו לכבודנו לפי הוראותינו, והיו
כעת מלך ומלכה, וירקדו נסיכיהם לפנינו, כעת עדר כבשים
וינגן הרועה את ניגונינו, כעת ארמונות, כעת היד המושטת
לבריאת העולם, וישבנו בינם וזרענו רגשות וצרצרים
וייחלנו לציפורים הנוודיות והצדענו למעוף מסדרם ופגשו בנו
כולם

כולם על הנדנדה, והיינו אך שמחים. בתחילת הדרך היינו אזרחי
העולם החופשי, הרגשנו אזרחי כבוד ונדרשים לכל אחד
מכוכבי הגלקסיה, אף נגענו בגלקסיות רחוקות,
ואנחנו השערות והכנפיים ואנחנו תחילת הדרך חי צומח ודומם

הן הדרך מתחילתה שלנו היא ושלנו בלבד. ויהי טעם, ויהי ריח,
ויהי אור,  
ותהי רוח, ויהי צליל, ויהי צבע,
חת-שתיים-שלוש-ארבע-חת-שתיים-שלוש-ארבע
והיינו אך שמחים. העולם המקומי היה משני ותפל, העולם
המיידי היה נתון בלתי מאיים, כוחותינו ניכסו אהבות והתעניינו
במסילות הברזל של רכבות סבירות, משאבינו הדריכונו
להתעלמות מן הכוזב, וידענו כי אהבנו לרענו כמונו
והיינו אך שמחים.
בתחילת הדרך
בתחילת הדרך ידענו כי נגיע, הדימויים נקרמו ברכות ובעונג של
ילדות ונעורים, והכאב
נספג עד מהפך, עד שקיפותו כבדולח. בתחילת הדרך שינינו ריסקו
עצמות מנוקבות
                                                     
ולשונותינו
ירקו את המוגלה. שורות קראנו והתפעמנו וידענו כי המילים
   הגיעו אחר צבירה
נואשת וזחילה מכותרת ובציר משכר ורגלינו כתשו
ענבי זעם וענבי מיחוש כתשום עד דק, עד אפסות מבורכת.
בתחילת הדרך
(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב
נסיכה מציצה בשלולית צדדית)
הן בתחילת הדרך
מקוריות הייתה מילה נרדפת להיותנו אני בלי פקפוקים
ובלי חרדות מפני הטכנו-כול-יודעים-ו-יכולים ופסיקתם
הפוסט-הומניסטית המייבשת שלולית, רוחות, בתורותיה
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער
נסיכה מסרקת שערה)
על אופנות, תקופות, תקפות, כי בתחילת הדרך, פעם, מזמן מזמן,
כאשר גופנו היה צעיר והחלומות באו עם הלילות,
(אביר על סוס לבן נסיכה נרדמת, חולמת)
         כאשר הברקים נראו בעין וצוהרי היום היה סרט מערבון
פעם, מזמן מזמן
(אביר על סוס לבן נסיכה מכושפת)
והנה קריאת הגבר
היכן מעמדנו וכאבנו הובילונו מתוך קריאת הגבר
על קרקורים על גבולות על חצות הלילה הזניחה
מתוך קריאת הגבר יודעים העופות יודעים את עייפותם

בתחילת הדרך הרחקנו עד קביעת המועדים והיינו אך שמחים ובחרנו
באוסיריס ובאיסיס
ובפומונה
והיינו למו אחד
(נסיכה מציצה משלולית צדדית)
(נסיכה מסרת שערה ונרדמת, חולמת)
(נסיכה מכושפת)

[4. (מצו-סופרן)]

גשם על גופי
רק הגשם על עורי
גשם
מחול הגשם
על גופי
הגשם היורד על עורי
טרם חדל.
גשם כי ירד על גופי
טרם כלה
(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב
                                         נסיכה מציצה
בשלולית צדדית)
הגשם שטפף על עורי
טרם פסק
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער
נסיכה מסרקת שערה)
(אביר על סוס לבן נסיכה נרדמת, חולמת)
הגשם שירד על גופי
עוד לא נס
(אביר על סוס לבן נסיכה מכושפת)
הגשם שתלה על עורי
טרם יבש
הגשם על עורי
רטט
גשם.
הגשם על עורי
היה
גשם שטף את גופי
ונאגר.

(אביר וסוס לבן בדרך ליערות החלב)
(אביר על סוס לבן בכניסה למעבה היער)
(אביר על סוס לבן)