את זוכרת? היי... את איתי? את זוכרת?
את זוכרת איך עמדנו על החול... ליד המים? איך לידנו הגלים
ניגנו ומאחורינו התופים רעמו?
נו... את זוכרת? כי לי קשה לשכוח. איך אצבעות רגלינו שיחקו
בחול, איך שאצבעות ידי שיחקו בשלך, את המרגש של הלחי החלקה
וחמה שלך על ידי, את שיערך המתנופף ברוח ו... אני בחיים לא
אשכח את זה... את שפתינו, בעצם, את שפתיך כל כך החמות באותו
לילה כל כך קר.
אל תגידי לי שאת לא זוכרת, אל תשברי את..., הלילה שאני לא יכול
לשכוח, הלילה שאני לא רוצה לסיים, רק אל... אל תגידי שאת לא
זוכרת. תגידי שפתאום זה ברח מראשך היפה, תגידי שאת סתם משחקת
ברגשותיי כי את יודעת שרק את מסוגלת להשפיע עליהם, תגידי שגם
אצלך בראש אותו ערב עוד לא נגמר, תגידי... תגידי...מה שבא לך
להגיד, רק אל תגידי לי שאת לא זוכרת.
אנחנו יושבים בחדרך, ואני מביט לתוך עינייך, כמה שהן כחולות,
כמה שהן עמוקות כים ונשמתך מסתתרת מאחוריהן כמו שהקרקעית
מסתתרת מתחת לגלים , אני מביט לתוך עינייך, ואני מרגיש כמו אז.
העולם נעלם, אין כלום מסביב, אורות הטיילת מטושטשים, ברקע
שעשועון בטלוויזיה, הכל אותו דבר, אני מביט לתוך עינייך, ומחפש
עצמי. לא את איך שאני עכשיו, את עצמי באותו הערב ההוא,
כשחלומותיי התגשמו, כשהמים נגעו לי ברגליים אבל אני הרגשתי
בעננים, כש... כשהייתי איתך.
אנחנו יושבים בחדרך, ואת מסתכלת עלי במבט התמים שלך, המבט שאני
כבר יודע כל כך טוב מה הוא אומר, המבט שרק את מסוגלת לו, המבט
שחודר לתוך נשמתי, ואת יודעת את זה. אור הבוקר הראשון בוקע
מבין התריסים לתוך חדרך ומאיר את החדר קצת, אולי הוא ישנה
משהו. בבוקר הכל יראה אחרת, את מכירה את המשפטים האלה? פתאום
אני מנסה להאמין בהם, אולי האור שנכנס לחדר יגרום להכל להראות
אחרת, אולי פתאום את תזכרי, אולי פתאום נחזור להיות ביחד.
ואני שוב משחק עם אצבעותיי בשלך, ואני שוב מעביר את ידי על
לחיך, ואני שוב מרגיש את שפתיך החמות. ופתאום, עברתי את אותו
הערב, ופתאום, הכל נראה טוב, ופתאום, אני שוב בעננים. אבל את,
את... עדיין לא זוכרת.
ואני כבר לא יודע מה לעשות, ניסיתי את הכל, סיפרתי לך...
הסברתי לך... תיארתי לך... נישקתי לך... ואת עדיין לא זוכרת.
כנראה שהרופאים צדקו, כנראה שהתאונה באמת הרסה לך את הזכרון,
וכנראה... כנראה ששום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.