פעם, לפני הרבה זמן, חטפתי דלקת ריאות.
זה היה בגלל שהייתי הולך בגשם בלי חשבון- בלי מטריה, בלי מעיל,
בבגדים קצרים, והייתי שמח. מהדלקת הזאת שחטפתי בסוף סבלתי הרבה
זמן, והיה לי קשה מאוד להיפטר ממנה, עד שביום חם ויבש אחד,
החלטתי ללכת עם מטריה.
מאז, אני הולך לכל מקום עם המטריה שלי. אני מתחתיה, מביט סביב
על העולם הנשטף בגשם, מרגיש את עצמי יבש, מנותק משאר העול
הרטוב הזה.
אני רואה אנשים בדרך בלי מטריה, ומזהיר אותם שהם יחטפו דלקת
ריאות, ואז הולך ומחייך כשאני חושב לחזור הביתה לשגרה, ועליהם
שיצטרכו במקרה הטוב לבזבז זמן יקר על התייבשות, או במקרה הרע,
ללכת לבי"ח, ולהישאר בבית בגלל המחלה.

ועכשיו אני בדרך אליך, והגשם מתחזק כל הזמן. אני מסתכל על
המטריה שלי שסובלת תחת העומס, ורואה שהיא לא תחזיק בגשם הרבה
יותר חזק.
ופתאום, המטריה נשברת, ואני עומד, נשטף בגשם, מרגיש את דלקת
הריאות מתחילה לחלחל בתוכי, ובכלל לא אכפת לי.

ואני מגיע אליך הביתה, ואת פותחת את הדלת.
אני עומד שם רטוב ומחייך, ואני רוצה לדעת, מה איתך?