כששני אנשים שנונים, הבכי לא רחוק.
חידודים ודקויות, חיוכים והתבדחויות,
שרירי פנים ואוויר יבש המנשב לו על פני שממה ריקה
בניסיון אבוד למלא אותו.
ציורי קיר עליזים וצעקניים על קירותיו של שקר.
סורגים עטורי פרחים הם סורגים עדיין.
מילים מתוחכמות, בהירות, כאשר הבהירות והחכמה דורשים לשחור,
נפלטות ריקות, כבושם על פני גופה.
מילים כצעדים, כדריכות רגליים, הנחפזות לברוח מזירת הפשע,
ככפפות המכסות על הידיים המוכתמות.
השכל כמסכה על פני הלב, וככלא סביבו.
השנינות המבריקה כמריונטה שמרקדת
כדי להסיח את הדעת מהאמת הדואבת בצילה.
חוזה לא כתוב, אך מוסכם, לשקר - ולהאמין.
הבכי לא רחוק כששני אנשים שנונים.