כל פעם שאני חושבת עליך,
אני רושמת את שמך היכן שיוצא,
כדי להתפרק.
כל מחשבה לא מנסחת מכתב, כי
המאמץ הרגשי גבוה לי.
כפורקן תחלופי, אני כותבת את שמך.

דע לך    -
שמך מפוזר בכל רחבי הגלובוס
כבר.
בעפרון צהוב על דף ביומן
בגואש מלכלך על שלט חוצות אורבני
בצבעי ידיים ילדותיים על אספלט הכביש
בעט נובע על דפי תורה
בעט פיילוט בית-ספרי על   עצם האגן הימנית שלי

בסוף, אני יודעת
תראה הכל ומלהט המבוכה,
תזרח ותפלוט "וואו... אני
מפורסמשהומשו" וקצת תסמיק.
   אני אז
אכתוב את שמך
על שלט בתל-אביב,
המצביע על רחוב
אלנביפינתשינקין
ואבטיח לעצמי - מחר,
תהיה ז'בוטינסקי





16.12.02, י"א טבת תשס"ג.