נטעלי רוזינר / הוא |
מוחה בדמו הקבור
תולעים אוכלים את גופו
נחשים עוטפים את נשמתו
נקמה הוא צורח
נקמה על מותי העלוב
על ששכחו ממנו לעולם
על הקבר עמדו שניים
ירקו על תלולית העפר
בוכה הוא על חיוו המבוזבזים
שינוי הוא רצה
לרצוח, לעלות
לנתץ, להרוס ולפגוע.
הוא זה שנפגע
עדין ופגוע
עם זעם אדיר
ונכונות לרצוח
אך הוא נרצח לפני
טרור
נקמה
ומוות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|