בוקר אחד תקום, תשתה כוס קפה ותלבש את העניבה האדומה בגלל
הפגישה עם המנכ"ל בצהרים. כמו תמיד תשכח את המפתחות של האוטו
או את המשקפיים ותחזור לקחת אותם. בשלב הזה של היום כבר תהיה
די עצבני, כי כשתגיע לאוטו, שאותו אגב החנית בערך מאתיים מטר
מהבית, תיזכר ששכחת את הארנק שלך על השולחן בסלון, ומה שעוד
יותר יעצבן אותך בלחזור את כל הדרך הביתה, תהיה המחשבה שכל כך
הרבה חניות פנויות בחוץ עכשיו, ושיכולת להיות הרבה יותר קרוב
הביתה עכשיו.
כשכבר תתחיל לנסוע לעבודה, תתקע בפקק באחד הצמתים המרכזיים
בגלל מחסום, תחכה עשרים וחמש דקות מורטות עצבים כשאתה שומע
תחזיות פסימיות בקשר להשתחררות הפקק בקול ישראל, וכשסוף סוף
תגיע בעצמך למחסום, תגלה שזה כולה איזה מתנדב משמר אזרחי זקן
שמסמן ביד שלו לכל אחד לעבור עם המכונית בלי לבדוק אותו
אפילו.
לעבודה תגיע בערך בשעה איחור, כל היום תזיע בתוך החליפה ובסוף
הפגישה עם המנכ"ל תתבטל, או יותר גרוע, תידחה למחרת, ככה שגם
למחרת תצטרך ללבוש חליפה ולהיצלות במשרד שלך, שהתקלקל בו
המזגן.
בוקר אחר תקום, תשתה כוס קפה ותלבש את העניבה הכחולה, או
הירוקה או אפילו האדומה, לא חשוב איזה, השעה כבר תהיה שמונה
וחצי ואתה תצא מהבית במהירות ואפילו תסדר את העניבה במעלית.
אולי אפילו המעלית תתקע ותיהפך חשוכה, ואתה תלחץ בהמשכיות על
הכפתור של האזעקה, אבל אף אחד לא יבוא לחלץ אותך, כי כבר מאוחר
וכולם בעבודה. אז תקלל את הזמן, שימות, ואז תחשוב לעצמך שזה
טיפשי, כי זמן זה מונח פיזיקלי שקשור לחורים שחורים והיה קיים
מאז ומתמיד וימשיך להתקיים עד אינסוף, כך שזה חסר תועלת לקלל
את הזמן. פתאום משום מקום יצוץ לו איש גדול כזה ומפחיד עם זקן
לבן ארוך כזה כמעט עד הרצפה, ואחרי שהוא יבהיל אותך עד מוות,
הוא יציג את עצמו בפנייך. יקראו לו זמן, והוא יהיה אנושי
לחלוטין, טוב, אולי פרט לעובדה שהוא בן עשרות אלפי שנים ושהוא
נמצא כל הזמן בכל מקום.
בזמן שתהיה תקוע במעלית, אתם תשבו ותדברו, ואחרי קצת זמן של
שיחה אתה כבר לא תשים לב שאתה מדבר עם הזמן, כי גם לזמן כמו
לכל החברים שלך, יהיו סיפורים מצחיקים מהמילואים ובדיחות על
פולניות.
בסופו של דבר הזמן יקום ויגיד לך, טוב, הגיע הזמן. אז אתה תגיד
לו, זמן למה? והוא יגיד לך, להרוג אותי. אז תגיד לו, למה? והוא
יגיד לך, אני כבר בן עשרות אלפי שנים ואני אחיה עד שמישהו
יהרוג אותי, אתה, אם לא תגיע בזמן הקרוב לעבודה, ייפטרו אותך,
כי גם אתמול איחרת, אז תהרוג אותי וזהו. והוא יגיש לך אקדח,
ואתה תיקח ממנו את האקדח ובידיים רועדות תכוון אליו. שניה לפני
שתלחץ על ההדק הוא יחייך אלייך  ויגיד לך שלא לדאוג, שאחרי זה
תשכח את הכל. אז תלחץ על ההדק, והוא פשוט ייעלם, בלי דם או
גופה או כלום.
המעלית תשתחרר ותרד למטה, אתה תפתח את הדלת ותסתכל על השעון.
השעה תהיה שמונה וחצי, יש לך חצי שעה להגיע לעבודה, אז בניחותא
אתה תלך לך למכונית שלך שחונה בסוף הרחוב, תושיט את ידך לכיס,
ו...אוי, שוב שכחת את המפתחות בבית.