הדלת, שעד לא מזמן לא הייתה, חזרה.
אפילו יש מנעול.
והבדידות המתוקה והחמוצה שוב כאן.

חדרי הוא מבצרי. פותח קצת את החלון,
נותן לקור להיכנס. וסוגר.
בחלל שמחוץ לדלת נשמע רעש של ברזל,
נדפק בחוזקה אל תוך הקיר.

נשען לאחור, פותח ספר ומוצא את עצמי
במאה ה-19 סועד עם האצילים.
חריקת צמיגים כשאחריה התנגשות,
שני אנשים מתנצחים בלי מטרה.

מדליק סיגריה בחלון ומנסה באותו זמן
להריח בחוץ קצת אוויר צח.
מתחתי עוברת אימא עם ילדתה הקטנה,
והיא מטיפה בה דברי כיבושין.

מסתובב על הכיסא שקוע בהרהורים,
התמונה הישנה על הקיר מעלה חיוך על פני.
הכלב שורט ונובח מחוץ לדלתי,
רוצה קצת תשומת-לב. אהבה.

מגיף את התריסים ומסובב פעם נוספת
את המפתח.
העולם אומרים הוא כפר גלובלי.
כבר לא כל-כך קל למצוא שקט.