בלילה ישנתי
ועלייך חלמתי,
על הכר בכיתי
ואותך רציתי.
הדמעות זרמו,
וחיבוקך לא בא,
ואני אותך כל כך רוצה.
אז המשכתי לישון
והתעוררתי ובכיתי בשנית
וחפרתי את דמעותיי בכרית,
והכרית התמלאה,
והמיטה?
ממך יתומה,
גופך הנפלא רחוק ממני.
ואורך הנפלא את החושך
לא אצלי מרחיק.
אז אותך אני רוצה,
ועלייך כל הלילה בוכה,
דמעה אחר דמעה
והנחמה רחוקה,
דמותך אליי לא מגיעה,
ואני ישנה, חולמת חלום
ועלייך כתבתי שיר היום,
והוא לא עוזר,
והוא לא משנה כלום...
המציאות הזאת דפוקה מדי
לא רוצה לקום.