רציתי להרגיש כמו שאת הרגשת,
לקחתי שוט, לא קצר ולא ארוך
הנפתי אותו באוויר אשר נחתך כמו מים,
חשבתי שמצאתי,
אחרי מכה אחת הכאב הכה בי, ללא רחמים
כאב חד וחזק, ושוב, הפעם יותר חזק, הפעם
הוא חדר יותר עמוק, התרגשות אחזה בי,
אחרי כמה רגעים הכאב התעמם ופסק ,
הבנתי שהחמצתי, אני יודע שזה לא היה כך
חשבתי איך אני ארגיש כמו שאת הרגשת,
לקחתי סכין מטבח, לא יפה, פשוטה,אבל חדה
עשיתי חתך צר וארוך, ממש ליד הוריד, זה כאב
זה שרף, כול כך חזק, רציתי לצעוק אבל המילים
לא יצאו, לרגע התקרבתי, לרגע עוד הרגשתי
אבל שוב, הכאב נחלש, הרפה,
שוב לא מצאתי, כי זכרתי את העניים שלך שהיו
כול כך שקטות,
את המילים שלא אמרת שהיו כול כך כואבות
את השקט הזה שהרעים כמו סופה,
אני יודע שלא כך הרגשת.
ואז הבריק במוחי רעיון, הלכתי לארון הכסוף
ארון גדול, בעל זכוכית מאובקת,
פתחתי אותו, הוא השמיע חריקה,
הוצאתי משם אקדח כסוף ונוצץ, דרכתי אותו, וכוונתי
אל הראש, רגע מה אני עושה חשבתי לעצמי,
זה לא היה כך, זה לא היה קצר ולעניין,
כוונתי שוב הפעם על הבטן, רעש נפץ נשמע,
שם שכבתי מדמם על השטיח האפור,
הרגשתי איך הכול זורם ממני ועוזב אותי,
ואז ידעתי שמצאתי, ידעתי איך הרגשת
ידעתי שלא אראה אותך שוב,
שלא ארגיש את חומך, ללטף את לבך,
לטעום את שפתך, ידעתי שזאת הפעם האחרונה
וחכיתי |