הוא מצא את עצמו מרחף, ממש מרחף לא מטפורית ,לא מין הרגשה או
תחושה מרחפת אלא ממש מרחף ,זאת לא היתה הזייה או איזה השפעה של
איזה סם שהוא לקח , גם לא חלום או מחשבה ,פשוט מרחף זה כבר כמה
ימים שהוא מרחף.
הפעם הראשונה שהוא שם לב לזה הייתה בדרך לעבודה לפני יומיים
הוא עמד לפני מעבר החצייה בדיזנגוף סנטר וחיכה לאור האדום
שיתחלף ושהירוק יגיע ועדר האנשים לצידו ימשיכו לדהור בצורה
מנוכרת לצד השני ואז כל אחד ימשיך לדרכו במהירות,הוא הביט מטה
ונזכר בלילה הקודם ,משהו שחלם או עשה או לא עשה, לא הרפה ממנו
והוא לא נזכר מה, בנתיים האור התחלף ועדר האנשים רץ קדימה וגם
הוא שלח רגל וניסה לפסוע קדימה במעבר החציה , ואז הוא הבחין
בצל שמתחת לרגל ימין ואז כמן מכת חשמל הכל קרה כל כך מהר גם
הזיכרון וגם התרוממות, לא בטוח מה קרה קודם אבל זה קשור זה
בזה.
הוא נזכר בקול שלה שבא כמו חלום והתחבר לתווי פניה היפות
ולטעמה ולצבע גופה ולצחוקה המתגלגל והעצבים הקטנים שלה , לא זה
לא היה חלום, היא התקשרה , באמת התקשרה משם רחוק רחוק, רחוק
מכאן ומאז הוא מרחף כל פעם שהוא נזכר, נאחז בשביב זיכרון ,
שבקרוב הוא לא רק ירחף אלא גם יעוף , יעוף רחוק רחוק מכאן לשם
אליה להתאחד שוב.