הוא לא יודע כלום.
הוא לא יודע איך אני יושבת ליד הטלפון, מחכה לצלצול, מחכה
לצפצוף כלשהו שיודיע לי שהוא חושב עליי.
הוא לא יודע איך אני מקדישה שעות מהשיחות שלי עם חברות שלי
לנושא הקריטי של השיער שלו.
הוא לא יודע איך בביה"ס אני מבררת אצל כל מי שרק אפשר אם הם
ראו אותו היום, מה הוא לבש.
הוא לא יודע איך לחברים שלי כבר נמאס לשמוע את השם שלו.
הוא לא יודע איך אני מעלה סתם איזה נושא שקשור אליו בשיחות שלי
עם אנשים זרים כדי שזה יתקשר אצלם אליו והם יזכירו אותו
במקרה.
הוא לא יודע איך אני מסוגלת לשבת שעה ולבהות בתמונות שלו שיש
לי במחשב.
הוא לא יודע שאני משחזרת שעות אחרי כל שיחה איתו מה הוא אמר,
איך הוא אמר את זה ולמה.
הוא לא יודע איך ביררתי עליו דברים ואיך כל דבר שהוא אוהב -
התחלתי להתחבר אליו בעצמי.
הוא לא יודע כמה דמעות בכיתי בגללו.
הוא לא יודע שאני יושבת וכותבת סיפורים עליו.
הוא לא יודע שאני חולמת עליו.
הוא לא יודע שהוא הדבר האחרון שאני חושבת עליו כל לילה.
הוא לא יודע שהוא הדבר הראשון שאני חושבת עליו כל בוקר.
הוא לא יודע כמה אני משקיעה מראש בשיחות שלנו כדי שהוא יחשוב
שאני הכי מדהימה בעולם.
הוא לא יודע שאני חושבת עליו לפחות 13 דקות מכל שעה שעוברת.
הוא לא יודע שאין לי חשק לעשות כלום חוץ מלדבר ולחשוב עליו.
הוא לא יודע כמה הוא פוגע בי.
הוא לא יודע כמה הוא פוגע בי בזה שהוא לא יודע כמה הוא פוגע
בי.
הוא לא יודע עד כמה אני מאוהבת בו.
And that just sucks. |