דרכך, בני בכורי, סלולה רק בחלקה
ואין זה מפתיע שאינה חלקה.
כי אותו המסלול בו תבחר לעבור
מתפתל, מתפצל אך אין בו עצור.
עולה הוא בהר מלטף תהומות,
יורד במדרון מבקר מעיינות.
ביום שמש יוקד, אין אילן שיצל
ובליל של סופה, עם לבוש מתבצל.
זכור בכל שעל והפנם בכל צעד
יפה היא הדרך, אך העיקר הוא היעד.
יום יבוא וממרום אחת הפסגות
תפנה ותביט לאחור בלי לשגות
ומשם ילדי בודאי שתבחין
באלפי השנים של דורות סוללים.
אז תבין כי השביל בו אתה מתמודד
הוא עתיק וארוך, ראשיתו מי מודד.
אבניו כבר ראו גם זיעה וגם דם.
מלכים, משרתים וחייל שנדם
ורק בזכותם של אותם האבות
במקום על השביל הצלחת לזכות.
ומכאן בני זכור בין אותם לבטים -
לזה מתכוונים כשאומרים שורשים. |