היא הסתכלה עליי. המשקה ביד אחת וסיגריה באחרת עשו לה את זה
כנראה. עכשיו צריך להתקרב, לחשוב מהר על משהו מבריק להגיד,
משהו מצחיק, שיגרום לה לחבב אותי, לרצות לחזור איתי  הביתה, או
לפחות אליה. הבאסים של המוזיקה בועטים באוזניים, דופקים  את
הראש, ובערבוב מושלם עם האלכוהול יוצרים מן התרגשות, ציפייה
כזו למשהו חדש, כמו ההרגשה שמקבלים ברגע שמגיעים ללונה פארק
ומבחינים בכל המתקנים, כשיודעים שהולכת להיות אחלה חוויה. אז
התקרבתי,לא בלי היסוס, קמתי מהכסא ליד הבר ובליווי סחרור חושים
קל נגשתי אליה.
"יש לך אש?" - השאלה האולטימטיבית במועדון, אם היא תגיד שלא,
אז הכול אבוד, היא לא מעוניינת, ואם היא לא מעשנת, זה , -זה
כבר סיפור אחר... "-כן, יש," היא הסתכלה עליי, בוחנת אותי
באגביות, ואת מה שיש לי להציע.
"איפה הסיגריה שלך?" שאלה בחצי רצינות וחצי שעשוע, היא רגילה
שמבקשים ממנה אש..."אהה..רגע, הנה,-" הוצאתי מהכיס והושטתי יד
אל המצת שלה, היא הזיזה לי את היד ורכנה אליי, כל כך קרוב עד
שיכולתי להריח את הבושם שלה, טיפות עדינות של שיכרון משגע,
בשקע של הצוואר, בחיבור של כף היד והזרוע, במחשוף, מתכופפת
ומדליקה לי את הסיגריה, וגם דברים אחרים..
"תודה. את באה הרבה לכאן? אף פעם לא ראיתי אותך פה." -
משפט בלתי מקורי בעליל, אבל לא יכולתי שלא לתהות מה גרם לפלא
שמולי להגיע דווקא הערב, כשאני שם. היא הקסימה אותי, כל תזוזה
שלה הלהיטה אותי וגרמה לי לרצות שהערב הזה לא ייגמר. וכך,
מפתיחה בנאלית שכזו, צמח לו ערב בלתי נשכח. ישבנו ודיברנו. גם
היא סטודנטית, לא מב"ש, שמעה על המועדון הזה מחברים והחליטה
לנסות, וחשבה לעצמה 'מה כבר יכול להיות', מסוג המחשבות שמניעות
את גלגלי ההיסטוריה, וגורמות לדברים להתרחש. אחרי משקה רביעי,
חמישי, ושישי, התשוקה תפסה את מקום ההיגיון, אם זה היה קיים אי
פעם, ומצאנו את עצמנו בתוך התגפפות חסרת מעצורים שהתחילה
במועדון ונגמרה, תרתי משמע, אצלה בחדר במעונות, מזל שהיא שנה
ג'... בבוקר התעוררנו, אחרי לילה של שכרון חושים הדדי, בו
הוגשמה כמעט כל פנטזיה שהייתה לי אי פעם, וניסינו להדחיק מבוכה
קלה תוך התארגנות לבוקר החדש. יכולתי לשמוע את קולות השותפות
שלה מבחוץ, עוד בוקר יום שלישי רגיל. מבטינו הצטלבו ובהבנה
משותפת שמה שקרה פה, בינינו, לא היה חד פעמי, ואולי גם אפילו
לא מיקרי, בחיוך נרגש יצאנו יחד מהחדר אל תוך המטבח/סלון
הקטנטן בו ישבו שתי בנות, שותות קפה שהפיץ ניחוח של בוקר
בדירה. "בוקר טוב," פנו אליי שתיהן, -"עלה לך אתמול האלכוהול
לראש ולא יכולת לנהוג הביתה, אה?" שאלו בהבנה מהולה בניסיון.
"אממ, לא בדיוק...," אמרה הבחורה שלצידי- "בנות תכירו, זאת
קרן, מעכשיו תראו אותה פה די הרבה..."  
(לפעמים, החיים באמת יכולים להיות יפים. )