מתבונן באנשים מתוך המים.
בעיני הם זזים, אך הם ללא תנועה.
נשארתי באותו המקום ומרגיש שעברתי שנות אור.


אז היו שבילים שהתחברו, היו כאלה שהתפצלו.
כבר תבחר לך דרך היא המשיכה לצעוק בראשי.
כל שביל מסמל זמן, אויר ואבדון.
כל שביל שאבחר עלול לקחת אותי לא למקום חפצי.


לא היתי מעונין לעסוק במקצוע ההחלטות.
החיים פשוטים, אין לי ממה לבחור.
אין הפתעות וכבר אין חידושים.
אני יכול לחזור לישון.


אנשים החלו לנוע, אבל אני מתבונן בהם מתחת למים.
בחרתי שביל, כל שביל.
השביל המשיך עמוק לתוך המים.
אנשים נעו, ואני טבעתי.


העייפות השתלטה עלי כמו מחלה סופית שאין תרופה לה.
שום דבר כבר אינו צף על פני המים.
האויר נעלם והפך לדימיון.
האבדון הפך לריקנות מוחלטת והזמן נשאר כזכרון בראשי.


יתכן שאוכל עוד לצעוד על שביל אחר.
אולי המזל בחר את הדרך או שאלה הן הטעויות שביצעתי.
יתכן שאוכל לעבור לשביל אחר.
אך זה יקרה רק לאחר מותי.