ובין שני ההרים עמק נאה
ובעמק אדם את צאנו רועה
פגזים שורקים ממעל לו
אך הוא - בשלו
פושט ידו ומעלה מים מהבאר
בחמלתו כל אחת משקה
וכלבו הנאמן אל אדוניו ממהר
לפקודתו מחכה
שאלתי: 'לאיזה צד אתה שייך,
לאיזה לאום או מחנה?'
'צד זה או צד זה', הוא סח,
'לכבשים, על כל פנים, זה לא משנה'
מטוסים חגים ממעל
והרועה מאכיל צאנו באהבה
ואנשים נופלים על כל שעל
אך הכבשים נחות בשלווה
ושם היתה כבשה אחת בעלת היגיון
ותאמר אל חברותיה בזו הלשון:
'בני האדם נתקפו שיגעון -
תחרויות ספורט עושים רק באיצטדיון!'
והרועה חש צורך לנגן
שלח ידו והוציא חליל מהנרתיק
והכבשים שמעו וענו אמן
מפני שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק!
והרועה את ידו הרים
אחרי, קרא, אל ההרים!
והצאן עקב במתח
האם הולך הוא אל הטבח?
אך, הפלא ופלא -
אין יהודים או ערבים
נסו לכל עבר אלה גם אלה
ברחו, והשאירו מאחור את הרובים
ועמדו שם מבויישים תותח שמוט קנה
ומכונית תופת נטולת אוויר בגלגלים
כי נגד רועה רחמן אין מענה
ומול כבשים תמימות אבדו המילים
והרועה וצאנו המשיכו בשיירה
ועברו בכל כפר ועיירה
ואליהם הצטרפו זקנים וטף
כי לכזאת שיירה כל אחד רוצה להיות שותף
והרועה נשא קולו ופצח בזמר
והכבשים לכל דורש חילקו צמר
כי הן ידעו את האמת
שכדי לקבל צריך קודם לתת
ואם חשבתם ששיירה כזו
לא היתה ולא נבראה
דעו שאותה תוכלו למצוא
כי אם תרצו אין זו אגדה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.