|
מביטה במראה ולחיי סומקות
מאזינה בדעתי לנימת דבריך
שואפת תשוקה וכמיהה למגע אחר
עוקבת אחר נקישות אצבעותיך
עוקבת בזהירות אחר קו מחשבתי
נושפת פרפרים, פריחה ולהט חמה קיצית
מישירה מבט בקרירות שברירית.
כמה הרחקתי?
לא אדע
ולא תדע גם אתה.
ענן של אבק הטחת בפני בטריקתך את הדלת
אך פרי וירק רואות פניי במושא מבטן.
מישירה מבט עם קרני השמש, ממשיכה לפסוע בארשת זרה.
אבדת מאחור
אך לא אבד זכרונך. |
|
|
זה שאני לא
מחזיר טלפונים,
לא עושה אותי
לאגואיסט, מה
שעושה אותי
לאגואיסט, זה
האגואיזם שבך
שמאוכזב ממני
ומאי החזרת
הטלפונים שלי,
אז אני ממליץ לך
בכבוד רב להפסיק
להתקשר, תודה
ותמסור ד"ש גם
לאמא..., אבא
אני לא רואה שום
סיבה לבכות,
תפסיק.
משה קרוי, בן
שנתיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.