|
בימים אלה של ברזל מלובן
מילים לוהטות ניגרות
שובל של עשן
לבן לא מסתלסל לו מעלה
בלילות האלה של קור ארוך
מילים שאינן יכולות להיוולד
נושכות מבפנים שפתיים
עד שמתעורר בהקיץ
מניף את השוט שוב ומצליף
אך אי אפשר עוד להאט
במורד -
למרכבתי נגמר עוד סוס;
ממעל -
עורב אורב מנמיך לטוס;
ובתווך -
השקט הנורא הזה הלעוס-- |
|
|
- כמו שאת כשאת
פורסת כנפיים.
-אתה חייל ואני
זמרת בארים.
אדומה.
-מה אדומה?!?!
תתפשטי!
שלמנאסר עם
שפחה-זמרת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.