היה מוסכם על כל החברים שלארץ צורה עגולה פחות או יותר, ורק
הסבא הנודניק שלי התעקש שהיא שטוחה כמו הפלטפוס שלו. בגלל זה
כינו אותו בקיבוץ פישל השטוח אבל לסבא לא היה ממש אכפת כי הוא
היה מורעל על ההשקפה שלו וקיבל תמיכה מאנשים כמוהו שגרו בכל
מיני מקומות בעולם וחשבו כמותו.  
סבא ורעיו השטוחים היו חברים באגודה רצינית שהפיקה באמריקה
ירחון צבעוני ובו שפע של הוכחות לשטיחותה של הארץ.
סבתא אומרת שבהתחלה לא התרגשו מהקטע שלו, אפילו שהוא פיזר את
התובנות שלו בלי חשבון,אבל בחורף של שנת 1957, עשר שנים לאחר
העלייה על הקרקע, כבר אי אפשר היה לטאטא את הרהורי הכפירה שלו
תחת השטיח. באותה שנה נשלח לחלל הספוטניק הראשון ובשיחת הקיבוץ
הרימו כוסית לכבוד ההישג הסובייטי שהוכיח בצורה ניצחת את
העליונות הטכנולוגית של צבא העמלים ובאותה הזדמנות חגיגית בונק
המזכיר כבר לא הצליח להתאפק ואמר: הנה מגיעים אלינו צילומים
מהחלל שמראים באופן הכי ברור שהארץ שלנו עגלגלה, מה דעתך על כך
פישל?  סבא לא היה מוכן לסגת בגלל כמה צילומים בשחור לבן. הוא
קם והכריז: כרגיל, הכול אצל הרוסים  בלוף. הם הפיצו עיתונים
צילומים של גלובוס פשוט, כזה שאפשר לקנות בכל חנות לציוד משרדי
ואתם מתלהבים כמו דרדקים בסרט קולנוע.  
הפעם הוא הצליח להרגיז את וייסקופף שהיה האידיאולוג הראשי של
הקיבוץ. הוא קם ודרש מסבא שיחזור בו, אבל  סבא הכריז: איני
חוזר בי! הארץ שטוחה והשמש וכל צבא כוכביה מקיפים אותה!
ווייסקופף קרא לעברו: לא על זה חוליגן! תתנצל על  שאמרת
שהסובייטים הם רמאים.

                               

בקיץ 58  האגודה של השטוחים הזמינה את סבא להתכנס עימם בפאריז
וצירפה כרטיס שיוט הלוך וחזור. הוא פנה למזכיר וביקש רשות
למהלך.
בונק אמר לו: פישל השטוח, אני מקווה ששיחת הקיבוץ תדחה את
הפנייה שלך, אבל במידה ולא - אז בשעה שאתה מפליג לפאריז - אל
תישכח להתבונן על הים במשקפת. שים לב שקודם רואים את הארובות
ורק אחר-כך את גוף האנייה.  אתה יודע למה? כי הים מתוח על פני
הארץ ולכן גם הוא עגול!
על הדברים האלה סבא  ענה לו:  שטויות, רואים קודם את הארובה
רק בגלל שהגלים בים גבוהים ומסתירים את הגוף.
למחרת, בארבע לפנות בוקר דפקו צמד המוג'יקים על הדלת של סבא
והוציאו אותו מהמיטה לבוש בפיג'מה אל הקור שבחוץ. הם דחפו אותו
אל תוך הסירה שלצד האופנוע שלהם ופרקו אותו במתחם הצבאי שתחת
עץ התאנה. שם, סביב שולחן המפקדה כבר חיכו לו גם סאנדו
ווייסקופף שלא דיברו ביניהם 12 שנה. היה לו מוזר לראות את
השניים הללו יושבים ליד אותו שולחן, אבל הראש של סבא עדיין  לא
היה פנוי  להרהר במוזרות הזאת. המוג'יקים הושיבו אותו בצד השני
של השולחן מתחת למנורת הלוקס באופן שהפנים שלו יהיו מוארות,
ואילו הם, ווייסקופף וסאנדו יהיו נסתרים בחשכה. וכל הזמן הזה
וייסקופף המהם  את השיר "בן גוריון רוקד בלט אחריו משה שרת."
דווקא הקטע הזה לא נראה לסבא מוזר כי האידיאולוג המהם את השיר
הזה מאז שעלה ארצה וכולם ידעו שכך הוא מתרכז הכי טוב.
המוג'יקים אמרו לסבא: הבאנו אותך למפקדה שלנו בכדי לתת לך
צ'אנס אחרון. אנחנו נערוך לך פולמוס קצר כנגד סאנדו, ובסיום
הפולמוס וייסקופף ואנחנו נחרוץ  משפט ונביא את הפסיקה לאישור
שיחת הקיבוץ.

                             

 
 הם שאלו את סבא איך הוא מסביר את זה שהשטוחים הנם גזע נכחד
ונותרו מהם רק שבעים אלף מאמינים בכל כדור הארץ.
סבא השיב: יש לכם טעות רבותיי! שבעים אלף חברי האגודה מייצגים
את רוב תושבי תבל שמאמינים שהארץ שטוחה. הוא הוציא מהפיג'מה
שלו חוברת שהספיק לחטוף מהשידה והניח אותה על השולחן - הנה
מחקר של הניו-יורק טיימס שכתב האנתרופולוג הנודע רוברט פרימן
ולפיו מתברר שביבשת אפריקה תשעים אחוז מהאוכלוסייה מאמינים
בהשקפה הגאוצנטרית הטוענת שהארץ שטוחה והשמש סובבת אותה.
הוא אמר להם: בצרפת הנאורה שישים וחמישה אחוזים חושבים כמוני
והמצב לא שונה בהרבה בשאר מדינות אירופה ואמריקה. באזורים
כפריים אנחנו מהווים שמונים וחמישה אחוזים. רק בערים הגדולות,
בין בוגרי תיכון וסטודנטים יש להשקפה ההליוצנטרית רוב.
כלומר שככל שהאדם משכיל יותר, כך הוא נוטה להאמין שהארץ
כדורית, אמר וייסקופף בחיוך ניצחון.
ככל שאדם משכיל יותר כך הוא לומד מהר יותר לגלגל על הלשון את
השקפת עולמכם המוטעית, השיב לו סבא. האדם הפשוט קרוב יותר לטבע
ויכול לחוש ביתר בהירות שלא יתכן שהארץ עליה הוא עומד הנה
עגולה. האם סוקרטס היה בור? ואפלטון? ותלמי? ואורפידס? האם הם
היו טיפשים יותר מאיזה אסטרונום פולני בשם ניוקלאוס קופרניקוס?
לא חברים, זו טעות לחשוב שהאנושות הולכת ומתמלאת בתבונה חדשה,
ההפך הוא הנכון- בתחומים רבים היא נסוגה. ראו איפה עמדה תרבות
העולם  בתקופת הזוהר של יוון ורומי ואיפה היא עמדה בימי
הביניים - אלפיים שנה מאוחר יותר.

                                 

אם כך המוג'יקים ביקשו ממנו לתאר את צורתה של הארץ.
סבא אמר: הארץ שלנו רחבה ושטוחה הרבה יותר ממה שאתם מעלים
בדעתכם.  
סאנדו זרק לו: אנחנו  כלל לא מעלים בדעתנו. האם הארץ גדולה מן
השמש? תן מידות בבקשה.  
סבא אמר: כן, היא גדולה מהשמש אלפי מונים. הארץ שלנו פרושה על
פני מאות שנות אור והעובי שלה במקום הצר ביותר עולה על מיליון
קילומטר. אין לי מידות מדויקות משום שהיא כה גדולה שלא ניתן
למדוד אותה, בדיוק כפי שלא ניתן למדוד את גודלו של היקום.
סאנדו לא חסך בסרקאזם השמור לבטוחים בצדקתם ובאיוולתם של
זולתם.  הוא שאל את סבא: אז איך זה שהאוקיינוסים לא נשפכים
בקצוות הארץ?  
על זה סבא ענה: זה ברור מאליו, האוקיינוסים אינם נשפכים בגלל
ההרים הגבוהים המקיפים אותם, בדיוק כפי שים-המלח אינו נשפך
לשום מקום.  
סאנדו אמר: מתפיסתך עולה שאם אנייה מפליגה מערבה כל העת היא
הולכת לאיבוד ואין באפשרותה לחזור לנמל הבית, אלא אם סובבוה
לאחור.
על זה סבא השיב: כמובן. אתה יכול לשאול את קולומבוס. גם הוא
האמין שהעולם עגול ושאם הוא יפליג כל הזמן מערבה סופו שיגיע
להודו שנמצאת במזרח - והסוף ידוע גם לכם. למזלו אמריקה עצרה
אותו אחרת הוא היה נעלם במרחבי האוקיינוס כפי שקורה עד היום
לאלפי קברניטים תמימים.  

                             

סאנדו חקר את סבא: יפן נמצאת ממזרח לנו?  
כן.
אז איך זה שאווירונים ממריאים מלוס-אנגלס לטוקיו בכיוון מערב?
 
סבא השיב: מאיפה אתה יודע? טסת פעם בטיסה שכזו?
סאנדו הודה שלא.   אז איך אתה יודע שהם טסים מערבה?  
כתוב בעיתון.  
עכשיו סבא פרץ בצחוק רם שגרם למוג'יקים לדפוק באגרופיהם על
השולחן. כתוב בעיתון הא.. באיזה עיתון? בעיתון שלי כתובים
דברים אחרים. הכול קונספירציה של הממשלה האמריקאית.    
למה להם לשקר בעניין גיאוגרפי כה טריוויאלי?  השתומם וייסקופף

למה?  סבא כבר היה משוחרר לחלוטין מרוב להט פנימי, איזה שוטים
תמימים אתם! הממשלה האמריקאית וגם הממשלה הסובייטית, שתיהן
נשלטות בידי עמים מפותחים מאתנו שחיים בקצות הארץ במקום הנקרא
יבשת אטלנטיס.
עכשיו אפילו וייסקופף כבר גיחך, אבל לא אמר מילה. ואז סבא שם
לב שגם סאנדו מהמהם את "בן-גוריון רוקד בלט," ואפילו המוג'יקים
מעלים מקרביהם את טרטורה הצרוד של אותה מנגינה.
וסאנדו שאל אותו, אז איך זה שרק אתה ושכמותך רואים את אותם
אנשים מפותחים?  
גם אתם רואים, אמר סבא, אבל מתקשים לזהותם, משום שהם נראים
בדיוק כמוני וכמוכם, כי בצלמם נבראנו, והם באים לכאן מקצווי
הארץ, ממקומות בהם רגל אדם לא דרכה, משייטים בצוללות מהירות
ומעופפים בכלי טייס משוכללים פי אלף מהספוטניק הסובייטי. ואותם
אטלנטים משחקים בנו להנאתם, ברצותם ירוממונו וברצותם ישפילונו
עד עפר. קופרניקוס וגלילאו, ורוזוולט וצ'רצ'יל ואלברט
איינשטיין, והיטלר ודוד בן-גוריון ומשה שרת ויוזף סטאלין, כולם
הגיעו אלינו מאטלנטיס.
ברגע שסבא לכלך על סטאלין הרים וייסקופף את ידו ואמר: הספיק
לי! שלב הטיעונים הסתיים!
סאנדו כמעט התפוצץ, כי היו לו עוד המון הוכחות והוא רצה לשאול
את סבא אודות ההילוך האחורי של הכוכבים שיכול לנבוע  אך ורק
מעצם תנועתה של הארץ סביב השמש, ואודות המפץ הגדול, ודברים
שכאלה, אבל גם למוג'יקים זה כבר היה ארוך מדי כי הם היו  פעם
קולונלים בצבא האדום ואהבו משפטי שדה קצרים ועניינים כפי שערכו
בעתות מלחמה כשלא היה זמן לבירורים מיותרים. הם ביקשו
מוייסקופף שיאמר להם מי לדעתו ניצח בפולמוס.  ווייסקופף, למרות
הברוגז שלו עם סאנדו  הצביע עליו כמנצח והמוג'יקים סיכמו את
הפולמוס ואמרו שיוצא מכך שהשקפתו של  סבא מהווה כפירה בעיקר
ועליו לחזור בו, או להיות מגורש מהקיבוץ.
סבא התמרד והזכיר להם שרק שיחת הקיבוץ מוסמכת להחליט מי צודק.

המוג'יקים קשרו את סבא לעץ התאנה והבטיחו לו שהוא ישוחרר
בצוהריים, מייד אחרי שהאנייה שלו תפליג לפאריז בלעדיו.
בשעה שהארבעה עלו על הרכב הממשלתי של וייסקופף  הם כבר פיזמו
את "בן-גוריון רוקד בלט" בקול רם וברור, ואפילו כשהם התכסו
בעננה של אבק הוא עדיין שמע אותם מפמפמים את ה"יא בם בם בם "
של השיר.
 
                                     

היה לו הרבה זמן פנוי תחת עץ התאנה והוא שב להרהר בצער אודות
חמדותיה של פאריז, אבל כשפאריז נגמרה לו שבה ועלתה במוחו השאלה
המטרידה- איך זה שוייסקופף וסאנדו הסכימו לשבת ביחד אחרי 12
שנות ברוגז? וכל העת ההיא המנגינה של בן גוריון רוקד בלט
התעלקה לו על המוח,  ופתאום זה היה כל כך ברור שהוא חש איך
רוגע נעים יורד עליו, עד כדי כך שבצוהריים כשהמוג'יקים שיחררו
אותו, הוא
הסתובב והלך הביתה מבלי להביע כל מחאה.                      
         
באותו ערב נערכה שיחת קיבוץ ובין סבא לסאנדו התפתח פולמוס
מרתק, ושניהם היו מאד משכנעים, כך שהחברים התקשו להחליט מי
צודק. נראה שגם סבא הבין שהמצב נזיל ועליו להשתמש בכול
התותחים, כי פתאום הוא אמר: האנשים האלה שבאים אלינו מאטלנטיס,
הם לא רק רוזוולט וצ'רצ'יל ובן-גוריון. האטלנטים  מצויים גם
בדרגי ההנהגה הנמוכים ביותר ותפקידם להשתיק את המתנגדים.
תופתעו לשמוע שהם חיים גם בקרבנו. כן כן הם מסתובבים בחצר
הקיבוץ.
כאן פרצה מהומה וואנשים דפקו על השולחן בכעס ונראה שסבא מאבד
נקודות, אבל בונק הצליח להשתיק את הקולות ופנה אל סבא שיהיה
יותר ספציפי וינקוב בשמות, כי החברים לא יסבלו האשמות גורפות
שיכפישו את כל הקהילה.

                                     

וסבא אמר: בזמן שהמוג'יקים ערכו לי את משפט-השדה משהו הטריד את
מוחי - איך זה שסאנדו ווייסקופף ישבו אל אותו שולחן, ולא סתם
ישבו, אלא לבדם בחושך, ממתינים לקולונלים שיחטפו אותי מהמיטה.
אבל רק בבוקר כשהייתי כפות אל עץ התאנה הבנתי מה הולך פה.
סאנדו, וייסקופף והמוג'יקים - כולם אטלנטיים.  הם יכולים לחיות
בברוגז כל החיים, אבל לצורך החיסיון על התיזה המופרכת שניפקו
לבני האדם הם חושקים שיניים ומתאחדים. חשבתם פעם איך זה
שוייסקופף מקשקש בשתיים עשרה שפות, כולל ארמית עתיקה? אתם באמת
חושבים שהאנושות מצמיחה מתוכה מוחות שכאלה? ואתם חושבים שסתם
כך סאנדו התמסר לתחביב האסטרונומיה?  לא ולא, הוא עשה כך רק
בשביל לצבור הוכחות עבור ההשקפה ההליוצנטרית. הרהרתי על הברוגז
שלו עם וייסקופף, ומדוע הוא  לא יכול לוותר על זיטה למרות
שבחרה בגבר אחר. אתם יודעים מדוע? כי זיטה גם היא אטלנטית!
חברים, לסאנדו שלנו יש בעיה, כי האטלנטיים מתחתנים רק בינם
לבין עצמם וחוץ מזיטה אין בקיבוץ שלנו אף אטלנטית עבורו ומשום
כך הוא וצמד המוג'יקים נותרו רווקים. חשבתם פעם איך זה שצמד
הקולונלים הללו הופיעו אצלנו משום מקום? ומה זה הפטנט הזה ששני
אנשים הופכים לאחד? ואיך זה שהם מצליחים לתפקד עם מחצית
האיברים יותר טוב מאחרים? ומדוע הם חיים במתחם צבאי ולא
מתענגים על המותרות שהקיבוץ מספק לכל חבריו? תחשבו על  זה!    
                                                     
ואז הוא עשה הפסקה דרמטית והכריז: ויש להם גם סיסמא לאטלנטים
בכדי שיוכלו לזהות אחד את השני בקלות, כי חיצונית הם נראים
בדיוק כמונו. שמתם לב שוייסקופף מפזם מפעם לפעם את "בן-גוריון
רוקד בלט". חשבתם מה הדבר הזה שפרופסור מפזם שיר ילדים מטופש?
חברים! דעו לכם שתחת עץ התאנה ארבעתם פיזמו את השיר הדפוק הזה.
כי זו הסיסמא שלהם, וזה ההמנון שלהם, וזה הוא שיר האחווה של
הסניף הישראלי של האטלנטיים שבראשו עומדים בן גוריון ומשה שרת.


                                   

בתחילת הנאום של סבא החברים עדיין גיחכו, אבל לקראת הסוף כולם
ישבו מרותקים והרהרו שאולי הוא צודק, כי היה משהו בדמויות האלה
של המוג'יקים ווייסקופף וסאנדו שהיה גדול מהחיים.
כשבונק  המזכיר רצה לגשת להצבעה, קם וייסקופף והכריז: לפני
שאתם מצביעים תזכרו שהעסק לא ייגמר כאן. האמירה שהעולם מונהג
בידי אנשים מאטלנטיס סותרת את ההשקפה הסוציאליסטית וקיימת סכנה
שהקיבוץ הארצי יקיא אותנו משורותיו.  
האיום הזה הוציא לחברים את הרוח מהמפרשים וברוב גדול הוחלט
שהארץ הנה כדורית וסובבת את השמש.  
סבא שלי נאלץ לקבל את ההכרעה הדמוקרטית ולהכריז שהוא חוזר בו
מאמירותיו. הוא אמר בקול רפה שהוא מקבל עליו את השקפת העולם של
הקיבוץ.  החברים השמיעו אנחות הקלה ומחאו לו כפיים, אבל כשהיה
על יד הדלת כמה מהם שמעו בברור כיצד הוא אומר לסבתא: "ואף על
פי כן הארץ שטוחה, והשמש נוע תנוע."