קמתי בבוקר שאחרי, קולטת מה עשינו. אתמול בערב נמרוד אמר לי
שמערכות יחסים מבוססות על אמון. המשפט הזה גרם לי לא לעשן
אתמול והוא גם שגרם לי לחייג את המספר של דני במהירות. דני ענה
לי לטלפון וכבר לא יכולתי לנשום. הקול שלו על הבוקר עשה לי
חיוך ענק על הפנים. יכול להיות שאני מפרשת את זה לא נכון אבל
אני מאמינה שזה חלק ממשמעותה של אהבה. ופתאום חשבתי עליו וכל
מה שרציתי זה שהוא יחבק אותי ויגיד שהוא סולח. יכולתי לא לספר
כלום, לא להגיד לו מה קרה, אבל זה נראה לי שטות ענקית. הלכתי
ישר לעניין. אמרתי לו שאני צריכה לספר לו משהו שהוא קרוב
לוודאי לא יאהב במיוחד, אמרתי שאני אוהבת אותו, באמת. ואז
אמרתי בישירות מדהימה: "לי ולאוראן היה קטע אתמול בלילה."
כשהוא יצא מהשוק שיאפיין כל אדם במצב שכזה הוא אמר: "אני ממש
רוצה לראות אותך, זאת לא שיחה לטלפון." הייתי בטוחה שזה הסוף
בינינו. לחשוב שרק אתמול נימרוד אמר שיהיו לנו ילדים מושלמים
כי שנינו אנשים יפים. וככה, אפילו חודש לא נתתי לזה להחזיק. לא
חבל על הילדים המושלמים?
אבל יצאתי מהבית. ידעתי שאם זה יגמר זה מגיע לי. ידעתי עוד
שעשיתי את הדבר הנכון. ידעתי שאם אתה אוהב מישהו באמת אתה לא
תוכל לחיות ולשקר לו. הייתי מייסרת את עצמי עד סוף חיי בגלל
הקטע חסר המשמעות הזה. הייתי הורסת את המערכת יחסים ביסורי
מצפון, עדיך ככה. יותר כואב כרגע, אבל יותר נקי בראש,לשנינו.
כשהגעתי למקום בו קבענו, הגינה השוממת בה נהגנו לשבת שהייתה
סגורה בעצם מכל העולם, הוא עוד לא היה שם. תוך מספר דקות הוא
הגיע, התיישב והסתכל לי בעיניים. פשוט ישב שם, במבט מאוכזב
במשך רבע שעה. לא ידעתי מה הוא הולך להגיד. כמו שהכרתי אותנו,
היה עדיף לי לשתוק ולתת לו להתחיל. והוא התחיל הוא אמר שהוא
מסתכל לי בעיניים ולא יכול לחשוב שהוא לא יראה אותן לעולם
בצורה שהוא רואה אותן עכשיו והכל בגלל איזה שטות של ילדים בני
16. הוא אמר שזה קשה לו, אבל שלא בגדתי באמון שלו, דבר שהופך
את זה לנסלח ביותר. הוא אמר שכל מה שהוא צריך לסלוח עליו זה רק
על המעידה הזאת, ולכולם יש מעידות. הוא אמר שהאמון הענק בינינו
שמחזיק אותי מלעשן, האמון הזה שגרם לי הבוקר לצלצל אליו ולספר
בשיא הכנות, זה דבר שלא היה לו בחיים, עם אף אחת ושזה משהו
שהוא לא מוכן לוותר עליו. הוא אמר שהוא אוהב אותי. אחרי זה,
כלום כבר לא נראה רלוונטי. כאילו זה שהוא עדיין אוהב אותי יכול
לתת לי את הכוח לעשות כבר הכל. ידעתי את זה. ואז הוא אמר שזה
היה ונגמר. העיקר שהאמון לא נפל ואהבה לא עברה, זה שתי אבני
הבסיס למערכת יחסים, מעבר לזה, אין הרבה על מה לדבר. הוא הסתכל
לי בעיניים ואמר שעשיתי את הדבר הנכון. כשהוא נישק אותי הייתי
בטוחה בזה. כי ידעתי שמה שהרגשתי באותו רגע, ומה שהרגשתי
כשפחדתי לאבד אותו אלו היו דברים חזקים. ידעתי שזה לא משהו
שיגמר כל-כך מהר. ובלילה עמדתי על הגג, בלי סיגריה, נפל כוכב
וביקשתי מאלוהים שיעשה שהקשר הזה ישאר לעולמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.