נעמה קוניק / תכשיט |
גאון ייצוגינו,
סמל כבודינו,
מונפים, מתנוססים,
בדם ובמילים יפות מתבוססים.
החרב שהוכרעה בעבר לעט
כעת מציירת עולם,
חורטת צלקות ברורות
בבשר לב האדם.
נושאים את הלהב לכל מקום קטן,
הלהבה שורפת את ערכי הזמן.
בעבר הייתה היא סמל,
לקרב או למדון,
אך כעת נשלפת גם אצל
העבד, גם אצל אדון.
הבאתי לך את זאת אהובתי,
חרב אהבת השנאה
עמוק בתוך ליבי.
אל תראי לי שבכית,
היום החרב היא תכשיט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|