ילדה קטנה עם עיני כוכב.  
רצה לבדה בשדות זהב.
בין עלים וגבעולים,
שם למעלה- השמים כחולים.

ילדה קטנה עם שפתי דובדבן.
מחייכת- כמובן.
האוויר כה טהור.
חיוכים של אור.

וסופת השנאה מגיעה  עוד מכה,
ופיצוץ אדיר של כאב
וקוצים בלב.  
ואש השטן בעיניו וחגורת המוות למותניו.
ובראשו רק נקמה על מצב בעל תקנה.

ילדה קטנה - עיני כוכב עצומות.
שוכבת לה- בין השדות.
בין עלים וגבעולים.
השמיים אפורים.

ילדה קטנה עם שפתי דם.
ילדה קטנה...











וסופת השנאה שמגיעה פעם אחר פעם, לא תנצח את אותה ילדה קטנה.
ויהיו עוד פיצוצים, אך יהיו הם של גאולה, של שמחה, של ברכה.
והקוצים יהיו קוצי פריחה, ומקברה של אותה ילדה קטנה-
יצמח השקט.  

והאור יחזור, ימלא את עולמנו.
מפני שכוכבים אינם מתים לעולם ודובדבנים תמיד ישארו מתוקים.
והילדה  תחיה, בליבנו ובלב בנינו ובלב עולמנו זה.  


אני מבטיחה אישה, שילדתך תמיד תחיה בליבי.  מפני שראיתי,
שמעתי, הרגשתי.
הו, ילדה קטנה.  

28.5.2002