גליה מעיין / ולקור? |
ונופלים ערומים
לדמעה מתגלגלת על לחי שמנה
בכית כל הלילה
ועכשיו את סחוטה
מחוסר אונים ושחור
את מזדיינת במרץ
עם כל מי שבא
זו תרופה לכאב
ולקור?
אחר-כך יבואו פחדים
ממה את פוחדת
מחושך מאור
מקלקול או מתום
ובקבר שלך
תלתלים מתפזרים
ונופלים ערומים
לתהום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|