|
חמימות. אור חשמל צהוב. אדי שכר גרוע
סיימון וגרפונקל שרים אני סלע, אני אי.
גברים מגודלים מלהגים על בית
על אשה (גדולה) וילדים (רעשנים).
גברים יגעי מבע משהקים קללות על מזג האויר
וטיב המשקאות, שתלטנותה של האשה
פיח התנור החם
מעשנים צרות יומיום. טופחים על שכם.
גברים שידיהם מיובלות מחייכים זה לזה
משווים משקלי תינוקות אך זה נולדו.
גברים שפניהם סדוקי רוחות משתכרים והולכים.
נשותיהם תבאנה לאספם. לגרור אותם
מרחוב ערפילי אל בית מהביל
להניח פניהם עטורות הזיפים על כר. בית הוא
מקום שחייבים לשוב אליו.
איש שנפשו מיובלת
מקשיב.
(סלע אינו חש כאב. אי לעולם לא יבכה)
גברים עליזים ושתויים מדברים במחירי דלתות עץ
(בית הוא מקום שתמיד פתוחה בו דלת)
איש רזה שפניו זרות מפכח עצמו לדעת.
בית הוא מקום
שחייבים
|
|
|
אני מכיר את
הגבר ההוא שהלך
לאיבוד דרך
מרפסת . . .
כולם צוחקים
עליו:
איך?
איך אפשר ללכת
לאיבוד דרך
מרפסת הם שואלים
בגיחוך קר
ומתאכזר.
אז רק שתדעו לכם
שזאת הייתה
מרפסת ענננקית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.