17/12/2002

שונאת וכל כך אוהבת. רוצה וכל כך דוחה. מתקרבת בקושי אבל אתה?
מה אני כבר בשבילך? שונאת אותך וכל כך אוהבת. לפעמים שונאת
יותר משאוהבת, שונאת כשאתה מתעלם, שונאת במיוחד כשרואים איך
אתה מתחמק בכוח. לא, הפעם אני לא פרנואידית, אתה באמת מתחמק
בכל פעם שאתה רואה אותי. אף פעם לא ניגש ואני כל כך שונאת אותך
באותם רגעים. כל כך שונאת. למה זה ככה? שתמיד אתה שונא את אלו
שאתה הכי אוהב? את אלו שאכפת לך הכי הרבה מהם? איך זה קורה?
ולמה?
נמאס לי כבר לרדוף אחריך אבל אני יודעת שאם אני לא אעשה כלום
שום דבר לא יקרה, לא שמשהו יקרה אם אני כן אעשה משהו. אני הרי
כבר מראש יודעת שלא תהיה שום תוצאה חיובית מיחסים בינינו. אוף
איתך! למה אתה כזה? אם אתה לא רוצה אז תגיד! אל תשאיר אותך ככה
רודפת ולא רודפת. נגררת ולא נגררת. אוהבת ולא אוהבת. תגיד
שדיי כדי שאני אוכל לשנוא אותך סוף סוף כמו שצריך! שאני אוכל
לשנוא אותך במחשבה של "זו אשמתו שאני שונאת אותו, אני לא יכולה
להחליט על דברים כאלו" ושאוכל לישון בשקט ולדעת שזהו, זה נגמד
ושום דבר לא יקרה. שקט. פשוט שקט. תשתקי והכל יהיה בסדר, אני
מקווה.