|
17/12/2002
שונאת וכל כך אוהבת. רוצה וכל כך דוחה. מתקרבת בקושי אבל אתה?
מה אני כבר בשבילך? שונאת אותך וכל כך אוהבת. לפעמים שונאת
יותר משאוהבת, שונאת כשאתה מתעלם, שונאת במיוחד כשרואים איך
אתה מתחמק בכוח. לא, הפעם אני לא פרנואידית, אתה באמת מתחמק
בכל פעם שאתה רואה אותי. אף פעם לא ניגש ואני כל כך שונאת אותך
באותם רגעים. כל כך שונאת. למה זה ככה? שתמיד אתה שונא את אלו
שאתה הכי אוהב? את אלו שאכפת לך הכי הרבה מהם? איך זה קורה?
ולמה?
נמאס לי כבר לרדוף אחריך אבל אני יודעת שאם אני לא אעשה כלום
שום דבר לא יקרה, לא שמשהו יקרה אם אני כן אעשה משהו. אני הרי
כבר מראש יודעת שלא תהיה שום תוצאה חיובית מיחסים בינינו. אוף
איתך! למה אתה כזה? אם אתה לא רוצה אז תגיד! אל תשאיר אותך ככה
רודפת ולא רודפת. נגררת ולא נגררת. אוהבת ולא אוהבת. תגיד
שדיי כדי שאני אוכל לשנוא אותך סוף סוף כמו שצריך! שאני אוכל
לשנוא אותך במחשבה של "זו אשמתו שאני שונאת אותו, אני לא יכולה
להחליט על דברים כאלו" ושאוכל לישון בשקט ולדעת שזהו, זה נגמד
ושום דבר לא יקרה. שקט. פשוט שקט. תשתקי והכל יהיה בסדר, אני
מקווה. |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.